במפגש הזום האחרון עם מייק המאמן הוא העיר שתנוחת הישיבה שלי עדיין לא תקינה, משפיעה מאוד לרעה על מיקום האגודל ובאופן כללי תוקעת את הנגינה שלי ברמה נמוכה בהרבה ממה שהייתה אמורה להיות בשלב הזה.
עכשיו אני מנסה למצוא את הגובה והמיקום האידאלים של הגיטרה ביחס לגוף שלי, ואז להאט מאוד את הקצב ולעשות ״בייביסיטר״ לאגודל במשך כל האימון כך שלא אחליק חזרה להרגלים הרעים הישנים.
התהליך שתיארתי עכשיו מתרחש במקביל בעוד הרבה תחומים בחיי. אתמול הרגשתי שאני עשוי להיות בפתחה של פריצת דרך עם הסמים שכבר לא עובדים במילא. 5 מנות וודקה מגעילה+כדור הרגעה+כדור שינה ״קונים״ לי 4 שעות שינה וחצי בלבד במקרה הטוב, ומשקיעים אותי עמוק יותר בדיכאון. אני כבר בכלל לא באמת ישן, רק נותן לעיניים קצת מנוחה. ולא חסר לי מה לעשות בזמן שלא אצליח לישון.
הדרמה הקטנה והמוזרה אתמול לפנות ערב הרסה לי את התנופה, המוטיבציה ומעט התמיכה היציבה שחשבתי שהצלחתי לגייס, והוסיפה עוד קצת טראומות לאוסף. היום אני לוקח את אבא שלי לMRI באיכילוב. נוסע לרחובות לאסוף ומחזיר אחר כך בלילה.
יש משהו מרגיע בחוסר תקווה.