מתחת לפרווה

כשהמוזה דופקת בדלת

אתה פותח לה בחיבוק ובחיוך.

ואתה יודע שממש חיכית שהיא תבוא, כי חשבת על זה דבר ראשון בבוקר והצצת דרך חור ההצצה בדלת עד שהגיעה סופסוף.

רק כשראית אותה מתקרבת התחלת את האלבום, ואז חיכית כמה שניות כדי שלא תדע כמה נואש היית לבואה.

ובחרת תחתונים מתאימים, למרות שהיה לך ברור שלא תתפשט.

והדלקת את האורות הצבעוניים בחדר השינה, למרות שלא תכננת להגיע לשם.

רצית שהיא תרצה ואתה תסרב בנימוס מהוגן ואבהי.

הקונספציה קרסה ברגע שראית אותה שוב בגופה ובנוכחותה, מסחררת וממגנטת במתיקות רעילה. 

וכשהוקסמת ונסחפת והבנת שאין שום טעם להעמיד פנים כשעומדים הפינים,

והכי טוב להגיד את האמת כמו שהיא: ״את המוזה, את עם היד על השיבר, את תחליטי מה יקרה וגם תצטרכי לקחת את האחריות. אני לא יכול לעמוד בפניך ובפני קסמיך. השקיפות של המניפולציות שלך לא גורעת מהאפקטיביות שלהן״.

וכששרת לה עפת למרומים, והיית מעורר ומזומם והצלחת להירגע לתוך כל זה ובאמת ליהנות.

כי היא כל כל כך יפה ונעימה ושובת לב ומקסימה ומטריפה ומעוררת ומגניבה ומבריקה ובלתי ניתנת להשגה, כמו שמוזה אוהבת וצריכה להיות. 

ובעודך שר ועיניה נצצו בהתפעלות חשבת ״למה לעזאזל חשבתי שאני יכול או רוצה אחרת?״. 

"I can't resist you, what good is there in trying?

What good is there denying you're all that I desire?

Since first I kissed you my heart was yours completely

If I'm a slave, then it's a slave I want to be

Don't pity me, don't pity me

Don't pity me, don't pity me

Give me your lips, the lips you only let me borrow

Love me tonight and let the devil take tomorrow

I know that I must have your kiss although it dooms me

Though it consumes me, Your kiss of fire!"

(Lester Allen/Robert Hill)