מתחת לפרווה

המון רגעים קסומים ואינטימיים מהשבוע צפים ומציפים אותי.

כשליוויתי את פריטי באחד הבקרים קלטתי בזווית העין שהיא מציצה בצורה חשודה לכיוון יד שמאל שלי שהיתה חשופה כי לבשתי גופיה. ״ראיתי שרצית לנגוס לי בשריר״ אמרתי, והיא נדהמה מקריאת המחשבות שלי.

דבר דומה קרה כשישבה מעליי על הספה, פנים אל פנים. חרצתי לשון ולאחר כמה שניות של התרסה היא התקרבה בפתאומיות לנשוך כמו גורה סוררת. לא נבהלתי והיא נעצרה. עברו עוד כמה שניות והיא תקפה שוב אך לשוני נשארה משורבבת. בפעם השלישית השכלתי לסגת ברגע האחרון והיא התפלאה איך ידעתי שהפעם היא באמת התכוונה לנשוך. ״אני מכיר אותך ילדה לא מאתמול״.

כשרבנו בשני בערב שמתי אלבום של ג׳וליה ג׳קלין. בשלב ההוא של הערב היא כבר היתה דומעת ומוצפת, וכשהגיע השיר “Don’t Know How to Keep Loving You” היא נעמדה, געתה בבכי וזעקה: ״למה היא עושה לי את זה??״. ציינתי שהיא זמרת-יוצרת אוסטרלית ופריטי זעקה באותו טון בדיוק: ״למה היא אוסטרלית את זה??״.

אתמול במהלך הבליץ שלה על איברי הרבייה שלי נגמר אלבום וכשהיא הורתה לי להתהפך על הבטן ניצלתי את ההזדמנות ואמרתי שאני גם מחדש את המוזיקה אם זה בסדר איתה. היא אישרה ואמרה שלא תפריע לי לבחור אלבום, ומיד כשהושטתי יד אל אייפון האיכרים היא שיגרה מטח בלתי נגמר של ספנקים עוצמתיים בתחת. למרות שידעתי בדיוק מה אני מחפש (את האוסף של דפש) לא הצלחתי לתפקד עם הכאב החד (יש לה כוח בידיים בלי עין הרע) ואחרי חצי דקה של נסיונות שווא פשוט נקרעתי מצחוק מתגלגל בעודה ממשיכה לחבוט בי בנחישות עיקשת של רוטווילר. 

בא לי לנוח בסופ״ש הזה. להתבטל ולעשות רק מה שמתחשק. להרפות מכוח הרצון ולהניח לו להתחדש.

עם השתיה נחלתי הצלחה חלקית השבוע. בארבעה מהימים עמדתי בתכנית ושתיתי 2 מנות בלבד. בימים ביניהם החלקתי ל11, 10 ו12. אני קובע את החוקים ומתאים את התכנית למציאות. מעורר אופטימיות שהמשכתי לחזור לתכנית גם אחרי שחרגתי. אני מנסה להתמקד לא על ידי משמעת אלא על ידי מודעות מוארת להסחות הדעת.

והסחלב שלי פורח יפה.