החלטתי להרפות מהנסיון להפשיר עם פריטי את המיניות המתוסבכת שלי (כמעט כמעט כמעט הגענו).
אשאר חברה בוגרת, תומכת ואוהבת עבורה ככל שתרצה, ואני בהודיה עמוקה על כל מה שהעניקה לי.
כמו שאמרתי באותו אחה״צ גורלי בתחילת יולי: ״הלב מחליט״.
הוא מרגיש ויודע מתי הוא מופקד בידיים בטוחות.
בינתיים כבר כתבתי והלחנתי את השיר הרביעי, אולי המרביץ והעמוק מכולם מאז שהתחלתי את השיעורים עם בן הנפלא.
השיעורים איתו הם ההחלטה השניה הכי טובה שלי בעשור הנוכחי שהיה עשיר בהחלטות טובות.
בן הציע שאכתוב בצורה של שורות קצרצרות והדגים בצורה מאוד אפקטיבית איך בשירים מולחנים המילים צריכות לשאת בנטל פחות מאשר בשירה. הוא שר בספונטיות את המילים ״i am here" על פני אקורדים שונים ויצא לו פאקינג שיר מדהים בדקה.
בחרתי את הנושא "I'm tired״, והצעתי שאכתוב מלא דברים שעייפתי מהם (אין שום מחסור).
הוא הציע שאשתמש בשתי שורות שכתבתי: Cleaning up ו Needing more כעוגנים לשוב אליהם בין השורות, ושככל שהשיר יתעצם המילים יעשו יותר ויותר אישיות וכואבות.
הלחן הגיע מאחד התרגילים בהרמוניה באימון הגיטרה היומי. אהבתי את הסאונד של מהלך האקורדים בתרגיל וחשבתי לעצמי בעודי ממשיך למהלכים הבאים שאני צריך מתישהו לחזור אליו וליצור ממנו שיר. תפסתי את עצמי, שבתי על עקבותיי ושמרתי את המהלך הנבחר כצילום מסך.
היום השתגעתי עם זה ממש, תחכמתי את הלחן בצורה שהרשימה אפילו אותי (בעזרת chromatic mediant בין כל שמונה שורות קצרות) ונתתי למילים להשפריץ החוצה את כל הכאב והתסכול. זה מבעבע ורותח מנהמה לאונרד כהנית לזעקה בקצה העליון של המנעד שלי, מדרגה אחר מדרגה. הודות לפורמט השורות הקצרות שבן הציע לא נדרשתי לפרט, ליפייף או להסביר את זה וכרגיל לאחרונה ברגע שהונח המתווה זה די כתב את עצמו.
