מתחת לפרווה

הייתי בסדר גמור בצלילות אתמול, גם בהתנהלות בקבוצה. בצלילה הראשונה בגנים היפנים ירדנו לעומק 30 מטר והיה מרשים מאוד. 

הסקיפרית של הסירה היתה היפית מבוגרת ואנטי ממסדית שסיפרה שהיא מדריכת הצלילה השניה הכי ותיקה בארץ. היא גם כותבת שירה וספרים.

שאלתי אותה אם היא הכירה את הבן שלי כשהוא עבד במועדון (בלי להגיד שאני אבא שלו) והיא ענתה ״אוי איזה מקסים הוא! מתוק אמיתי. המדריך הכי חמוד שאי פעם עבד כאן״. 

כשחשפתי את הקשר המשפחתי היא הרעיפה עוד מחמאות נרגשות וביקשה למסור ד״ש.

כשמסרתי את הד׳ש להודו דרך הצ׳ט של אינסטגרם הבן ענה: ״איזו מרגשת!״ ומיד אחר כך התקבלה הודעה קולית מבת זוגו השמשית שאמרה בטון סרקסטי משועשע: ״היא היתה מתחילה איתו על בסיס יומיומי. הייתי צריכה להשתין עליו כל פעם שהיא היתה בסביבה״.

מאוחר בצוהריים קפצתי לבר היין האהוב על חברי צלם הטבע המקומי. נפגשנו גם שלשום בערב אחרי שהגעתי. בכל מקום שמחים לראות אותי. אני שומע חיבה ומרגיש אהוב בצורה בה קוראים לי ״דן״.

אחה״צ אילת סופסוף השפיעה ובאמת האטתי את קצב התנועות. מילאתי אמבט, ישבתי במרפסת. רבצתי. בלילה הצלחתי לישון 8(!) שעות (עם הפסקונת באמצע). טוב שהפסקתי עם הקפה, טוב שירדתי לחצאי כדורים, וממש טוב שיצאתי לחופשה.

משהו שונה הפעם לעומת שתי הגיחות הקודמות שלי לבד. אני כמעט ולא בוכה, שותה ממש מעט. הרבה יותר נוח לי בחברת עצמי.