מתחת לפרווה

זו יכלה להיות תקופה נהדרת לאסקפיזם קיצוני.
לנבור בתענוגות ועינויי הבשר והנפש, לייצר דרמות ולשחק אותן בטוטאליות, ולכבוש עוד ועוד פסגות וקרקעיות לתפארת הבלוג והפרווה.

אבל בתקופה זו אני מפנטז יותר על אוכל, שיחות יוצאות בטלפון וכיסוי חובות מאשר על איברי מין וסיטואציות מחרמנות. לתוצאות המשבר הכלכלי מאפיינים רבים שמזכירים השלטות. תחושת המושפלות, המניעה, הבושה והכאב... החרדה מפני הבאות, הרצון העז לעשות את מה שנדרש, את הדבר הנכון, כדי לזכות במנת החום והרכות הנכספת.

בינתיים אני הולך ומצטמצם, הולך ורזה. הקיצוץ הוא ממש בבשר החי, ולראייה יש לי באמת פחות בשר. משתדל להאחז בנתונים מעודדים. אם כל הכסף שחייבים לי על עבודה שכבר נעשתה היה מגיע *עכשיו* החרב היתה מפנה את מיקומה המאיים מעל ראשי. אם היו מתחילות אפילו רק שליש מכל העבודות שאמורות להתחיל, שכבר דובר וסוכם עליהן - הייתי יכול להירגע ולקחת נשימה עמוקה. אין בוקר שאני לא קם בציפייה ואמונה שזה יקרה כבר, ואין לילה שאני לא מתהפך בדאגה ותחושת כישלון על מה שלא קרה.

אז באופן טבעי יש בי פחות פניות לעסוק בצורה רצינית בנהנתנות יצירתית, ובלהתבכיין על זה אני לא רואה הרבה טעם. צריך אוטובוס מפוצץ באמונה, הרבה יוזמה וחריצות וחשיבה חיובית. סססעמק על התקופה הזו. בימינו אפילו לאוליגרכים קשה.

הלילה אני מסשן את האקסית על הבמה במסיבת המדים בספייס. (אני אעלה על מדים לראשונה בחיי...(: ) לאחרונה אנחנו נפגשים די הרבה, בינתיים עוד לא עיצבנו אחד את השני ברמה שתביא לפיצוץ ואנחנו מצליחים לשמור על יחסי אקסיות תקינים.

בברכת סופ"ש מעולה ונתונים כלכליים חיוביים לכולם...

דנג' }{