אתמול בצוהריים נפגשתי עם רופא המשפחה. קבעתי את התור לפני כחודש, קצת אחרי שהתחילו תסמיני הגמילה הקשים מXanax. בינתיים הוא עשה חיים באקוודור וגלפגוס עם הבן שלו (מגיע לו).
הוא זרם עם השינוי שביקשתי. ביטלנו את זודורם ו-ואבן וקיבלתי 10 מ״ג אסיולד במקום שניהם. סיכמנו שנתקשר אם ארגיש שהמינון לא מספיק. כשחזרתי הייתי מאוד סקרן לעשות ניסויים. ישנתי הלילה כמות שעות אקוויוולנטית לסכום שעות השינה הכולל שלי בחודשים אפריל ומאי.
אני מקווה שההשפעה החזקה+זמן מחצית החיים הארוך יעשו לי סדר, יאפשרו לי שינה רציפה בלילה ושקט נפשי יחסי במהלך היום, בלי העליות והירידות של הואבן והמאבקים העצמיים שהוא יצר בעודי מנסה לסבול את התסמינים ולהתאפק לא לקחת, הרבה פעמים עד שזה כבר קצת מאוחר מדי ואני בסבל ממשי. ענין נוסף הוא שאפשר לחצות אותו והוא מגיע גם במינונים של 2 מ״ג, כך שאוכל ממש לבצע הפחתה מתונה לאורך זמן. ממה שקראתי משך ההפחתה לא ממש משנה, זה יכול גם לקחת שנה ויותר.
במקביל אני חושב על עונת המחול שעומדת להסתיים עוד שלושה שבועות (שיהיו מאוד מאוד עמוסים עבורי), הנסיעה לאמריקה שתהיה מאחוריי, כתיבת האלבום שתושלם… הסטרס יפחת. יהיה לי יותר זמן לעצמי ולדאוג לפעילות גופנית והיגיינת שינה תומכת.
ואפרופו פעילות גופנית, אני חושב שאולי גם אוכל להיות יותר פרואקטיבי עם הפשרת המיניות שלי. זה יתחיל ברצון אמיתי להתגבר על הפחדים וביטוי (קודם כל בפני עצמי ואז אולי בפני מישהי) של צרכים, רצונות ותשוקות. ההתרחשויות בשנה האחרונה היו מפתיעות, לא סבירות, לא נורמליות. רעידות ההמשך שלהן עדיין גורליות, עוצמתיות, מטורפות ובלתי ניתנות לתכנון. היום אני מרגיש שבאמת אין לדעת לאן המפץ הגדול הזה עוד יוביל.
ניצלתי את הבוצר הרענן והרגוע יחסית לבישולים, תיכף אכנס להתקלח עם הציפורים החדשות שלי ואז אשתדל ליצור מוזיקה עבור לקוחותי הלחוצים באפקטיביות אך גם בהנאה.
חצילי לינה:
מרק קוף:
חזה עוף שהושרה בקארי והוכנס למקרר לחשוב על מעשיו: