מתחת לפרווה

ביום א' תחנת האוטובוס בה היורש מחכה לי תמיד היתה מיותמת. ירדתי מהאוטובוס ללכת להביא אותו, ואז ראיתי טרוריסט מפחיד עם כובע גרב שחור, בגדים שחורים וחמוש עד השיניים רץ לעבר הצומת. נהג האוטובוס הבחין בו ועצר, ועלינו ביחד. הסתבר שלאחר שהתלבט בין הpunisher לנערת-הוואי (!) החליט היורש להתחפש לחמאסניק. בדרך עצרנו לקנות גם לי אביזר תחפושת, והוא בחר לי כובע מרשים של מכשף ויקינגי, עם קרניים בצבע זהב, פרווה שחורה וגולגולת מפחידה. הוא היה ילד טוב, מקסים ומצחיק לאורך היומיים ולצד הבילויים המשותפים הוא גם העסיק את עצמו בזמן שעבדתי.

בשני בערב לאחר שהחזרתי אותו התארגנתי לקראת המפגש עם הפיינליסטית, לאחר יותר מחודש שלא קיימנו יחסים מבצעיים. היה לנו כיף מאוד ביחד. זיונים ומציצות, ליקוקים והצלפות, סטירות ונשיכות, פייסיטינג ופיסטינג, והיא אף עיסתה לי את הפנים הכואבות מחריקת השיניים שהתגברה לי בתקופה האחרונה וגורמת לכאבים מעיקים, והוכיחה בפעם המי יודע כמה שהיא אכן הסאבית הכי טובה שאי פעם היתה לי.

בין לבין ירדנו להסתובב במסיבת הרחוב הפלורנטינאית המדהימה שהתחוללה ממש מתחת לבית שלי ובכל הרחובות הסמוכים. אלפים רבים של אנשים מחופשים גדשו את הרחובות עד שאי אפשר היה לזוז. ההתקדמות בתוך ההמון היתה צפופה ולעיתים נעימה ביותר עקב ההתחככויות. כוסיות מחופשות, חלקן מהממות ממש. חבורות של נגני דרבוקה ודג'מבה, רוחניקים מרקדים ושרים שירי פורים. מהמרפסות ניגנו דיג'איים, בפינה אחת היה מופע לייזר, פתאום התחילו זיקוקים מפינה אחרת, הרים של בקבוקי בירה ריקים. בחדר המדרגות שלי פגשנו זוג תיירים שהיו בעיצומו, בקומת הקרקע התפתחה שלולית שתן ענקית. בלי משטרה (מלבד כוסיות מחופשות לשוטרות), בלי אבטחה, בלי חסויות של חברות סלולר, בלי דוכני מסחרה מלבד הרחבות של העסקים המקומיים. היה שמח ואותנטי.

אתמול בבוקר עבדתי ולקראת סיום הערתי את הפיינליסטית (היה כיף למצוא אותה עירומה וחמימה במיטה) , ואחרי שסיימתי לעבוד בצהריים זיינתי אותה על הכסא הגבוה באולפן, ואז דפקתי אותה בתחת והוספתי לזיין אותה במיטה תוך אמירת דברים כואבים ומשפילים שגרמו לה לדמוע ולהביע את אהבתה והתמסרותה, ולרוחי להתרומם לגבהים מחוייכים.

בערב הגיעה המלכה הקדמונית לדייט שני. הפעם גם היא דיברה ונפתחה וגילינו קווי דמיון מפתיעים. כשהיא סישנה אותי היא מאוד נהנתה אך אני התנתקתי. צייתתי וספגתי, הייתי איזה חצי שעה עם ראש למטה ותחת למעלה כשהיא הצליפה, שרטה, זיינה אותי עם פלאג, עינתה לי ת'פטמות ואסרה עלי לדבר, אבל בהיעדר הרכיב הרגשי, האינטראקציה התקשורתית והנראטיב המנטאלי נוצר ואקום בתוכי. נסגרתי. אין ספק, ההתניידות שלי בין שני הצדדים, לפעמים תוך פרק זמן קצר, מלמדת אותי המון דברים שמי שמעולם לא התנסה בצד השני פשוט לא יכול לדעת. הסאביות בטוח מכירות את המצב הזה, שהן לכאורה נשלטות וסופגות, אך למעשה מנצלות את הזמן לחשיבה מאוד אגוצנטרית, ללמידת השולט וחולשותיו, להתשתו ובחינתו. או כמו שהסביר לי פעם המאסטר היקר שלי, על ההבדל בין אדון למאסטר...:
אדון פוקד : תעמדי על ארבע, תורידי את הראש, אל תסתכלי עלי.... הוא לוקח עמדה של שליטה.
ואילו מאסטר יכול לשבת ולדבר איתך בחופשיות, בגובה העיניים, הכי רגיל בעולם, ולשניכם ברור מי המאסטר.
בכל מקרה, לבסוף היא הבחינה ברגישותה שאני לא ממש שם, וחזרנו לשוחח בחמימות. הכנתי אנטריקוט, תפו"א בתנור וסלט, אחרי האוכל מתחנו איברים במיטה וליוויתי אותה לאוטו.

סוף סוף ישנתי לילה שלם, אחרי כמעט שבוע של לילות קצרים ומקוטעים. יש מצב שאפילו חרקתי פחות. התעוררתי עם המשפט שמלווה אותי בבקרים לאחרונה :
"wakin' up ain't easy no, when you're lonely"

וגם עם השורות של רוברט סמית' שמלוות אותי משחר נעורי :

i'm running out of time i'm out of step and"
closing down and never sleep for wanting hours
the empty hours of greed and uselessly always
the need to feel again the real belief of
something more than mockery if only i could
"fill my heart with love

מחר למסיבה בספייס אגיע מחופש לדנה שמחופשת למלכת אסתר ואהיה מהממת.