האלבום נכנס לשלב ההפקה המעשית, וכבר יצרתי תוך יממה וקצת שלדים לחצי מהשירים. זה שואב וסוחף אותי פנימה כמו מערבולת.
בזכות העובדה ששרתי אותם כמעט כל יום לאורך תקופת הכתיבה ולמדתי אותם בעל פה, יש לי תחושה מגובשת ומופנמת לגבי הטיימינג ומתי נדרשים שינויי משקל וטמפו (לפעמים זעירים, כמו פאוזות קטנות או האצות מתונות, ולפעמים האטות עם שיפוע דינמי ומאוד ספציפי).
החלטתי ליצור את ערוצי הגייד ההרמוניים (שהם בעצם ה״פיגומים״ שסביבם תיבנה כל הקונסטרוקציה) עם כלים שאינם גיטרה אקוסטית כי עד עכשיו שמעתי את השירים רק עם גיטרה ואני רוצה לתת לדמיון להשתולל, וגם כי פרקטי הרבה יותר לערוך שינויים מבניים עם כלים וירטואלים.
זו חוויה מעניינת לשיר לראשונה את השירים עם מיקרופון ואוזניות ומבלי לנגן תוך כדי. זו באופן כללי חוויה מעניינת ליצור מוזיקה שאני באמת רוצה ליצור.
לא צריך להיות מדען פילים בשביל להבין שממש לא טוב לי בחיים כרגע. המוזיקה הזו היא המלכה התובענית, הנערצת והנשגבת שלי והסיבה העיקרית לצאת מהמיטה בבוקר לעולם המחמיר והבלתי נסבל הזה.