אף אחת לא טרחה לקבוע איתי תכניות לסופ״ש, אבל זה איפשר לי ליצור שלדים לכל 12 השירים לאלבום, כולל למוקשים הכי נפיצים.
היום אנסתי את עצמי קבוצתית ליצור תפקידים לנשפנים ולקשתים שאני צריך להקליט מחר בגדרה ולתרגם אותם לתווים. זה היה אמור לקרות עוד לפני הטיסה לארה״ב שלא קרתה בסוף.
אני כל כך רגיל לסופי שבוע בודדים, להתמודד לבד עם כל היקום החיצוני והפנימי. זה באמת כבר לא מטריד אותי יותר. הטרחה שבחברה מתקזזת עם החופשיות של הבדידות.
רופא המשפחה ביקש לפגוש אותי כשביקשתי הארכת מרשם לכדורים שסופסוף מרפים את השרירים שלי ומאפשרים לי לישון באופן סביר. אגיע מלא הכרת תודה לדאגה שלו ומגובה במחקרים מודפסים שמגבים את האסטרטגיה שלי להיגמל מהחרא הזה. בינתיים ההתנהגות שלו רק מוסיפה לי סטרס.
להיות לבד ולהיות בודד זה לא אותו דבר, אבל עדיף ככה בשני המובנים.
אני מתעורר מסיוטים על אשתי לשעבר כמעט כל בוקר. מניח שזה כי כדור הארץ סוגר הקפה שלמה סביב השמש בימים אלו, וכי סופסוף דיכאון התאפשר כחלק משלבי האבל.
האמונה שלי שבורה.