פריטי שלחה לי תמונה שצילמה לאחר שהלבישה אותי בבייבי דול שלה בתחילת הפוגרום בשבת.
הבוקר התעוררתי מוקדם כדי להספיק לג׳ים לפני ביקורת האפוסתרפיה בהרצליה ב9:20. (נסעתי ברכבת מוולפסון והחלפתי באמצע כמו ילד גדול). נישקתי את פריטי בלחי רק פעם אחת כדי לא להעיר אותה, זה לא היה בוקר שהתאים להתמזמזות עם הסדינים.
זו היתה ביקורת האפוסתרפיה הראשונה מאז שהתחלתי והיא התאחרה בכמה שבועות בגלל המלחמה עם אירן. נרשמו שיפורים משמעותיים במדידות ההליכה ואותגרתי בשיפועים תלולים יותר שהופכים את הנעליים לעוד פחות יציבות. כמו כן עליי להתחיל להסתובב איתן קצת גם מחוץ לבית.
העובדה שהצלחתי לעשות את הירידה המאתגרת ממצפה אופיר לכנרת בלי הברכיות שליוו אותי צמוד 7 חודשים לפחות ושבאופן כללי אין לי כבר כמעט כאבים בברך מעודדת אותי שאולי אצליח לפתור עוד עניינים שמטרידים אותי.
כשחזרתי פריטי כבר התעוררה והלכה, אבל מצאתי את בנני מחכה לי במיטה בדראג עם פתק מקסים.