לפני 20 שנים. יום שני, 17 באוקטובר 2005 בשעה 4:03
רוח קרירה ואפור בחוץ...
כשאפור הצבעים האחרים נהיים יותר עזים ומודגשים...כשקריר קל להתרגש...ולדברים יש משמעות נוגה יותר, עוצמתית יותר...כשמזג האוויר משתולל אני מרגיש שהחוץ מתיישר עם הפנים...כאילו העולם מושפע מהרגשות שלי...
האהבות שאהבתי, המכות שחטפתי, הלבבות ששברתי...השירים שכתבתי, הדמעות שבכיתי, הבדידות שחוויתי...הקשיים שעברתי, האכזבות שנחלתי, ההצלחות שדירדסתי...
מיליוני רסיסים של זכרונות שמציפים את רחובות לבי וממלאים אותו בהתרגשות נעימה כמו טיפות של גשם בבוקר כזה סתווי קריר ואפרפר של גשם ראשון...