האובססיה שלי על סברינה קרפנטר ממשיכה לגעוש ועכשיו אני כבר צופה בסרטונים שמנתחים כל פריים ב88 הפריימים בקליפ של Manchild ובאספקטים העסקיים של המיתוג מחדש שלה מילדה מתוקה ומוכשרת לכוכבת פופ מוחצנת ולסמל מין.
מה שאני שם לב זה שלא פחות משאני מוקסם ממנה (לא הייתי בועט בה ממיטתי במלוא העוצמה) אני מזדהה איתה, כמו הפעם שמאפיונר מהכלוב לקח אותי לפוסיקט בפעם הראשונה והיחידה בחיי לפני בערך 17 שנה. מצאתי את עצמי יותר מזדהה עם העובדות (במיוחד אחת מהן שהרימה את הראש אלי במבט מפלרטט עם שיער חלק גולש אחורה בעודה רוקדת על לקוח) מאשר מעוניין בשירותן.
אותו דבר קורה לי עם התכנים של סברינה. כשהיא שרה על הגברים/ילדים בחייה (ומכירה בעקיפין באחריות שלה לדפוס הזה) אני חושב על ה״אישה/ילדה״ (ברבות) שחלפו בחיי ומכיר בעקיפין.
חשבתי שיהיה נחמד לתרגם את Tears עם היפוך מגדרי:
עומד לי מהמחשבה עליך
נהיית בחורה אחראית
מתייחסת אלי כמו שאת אמורה
דמעות זולגות במורד ירכיי
קצת יוזמה יכולה ללכת מאוד מאוד רחוק
ממי תעשי כלים, אתן לך מה שאת רוצה
קצת תקשורת, כן, זה המשחק המקדים האידאלי בשבילי
הרכיבי כסא מאיקאה אני כזה ״אהה״
קצת כבוד לגברים יכול לקחת אותך מאוד מאוד רחוק
לזכור להשתמש בטלפון שלך גורם לי להיות הו כל כך כל כך מזומם
התחשבות בעובדה שיש לי רגשות, אני כאילו, ״למה אני עדיין לבוש?״
מציעה לעשות הכל אני ״אמג״
עומד לי מהמחשבה עליך
נהיית בחורה אחראית
מתייחסת אלי כמו שאת אמורה
דמעות זולגות במורד ירכיי