מתחת לפרווה

בשלישי בבוקר החלטתי על שלושה ימים יבשים רצופים כדי לאזן את הנזקים של תחילת השבוע. זה כנראה שיא מאז אפריל 24 ואני מתכנן לשלב מעתה ימים יבשים מדי שבוע (נגיד בשני ובחמישי, במקביל להמשך ההפחתה בשאר הימים).

השינה הייתה מאתגרת, במיוחד בלילה השני, אבל הצלחתי וגם הוכחתי לעצמי שזה אפשרי.

בפגישת הוידאו עם גאבי המאמנת הרוחנית היום דיברנו על הדפוס הזה של כמה ימים טובים בהם אני מצליח לשאת את עצמי בפרודוקטיביות בריאה וגם נהנה מהדרך, ואז לפתע כמו נגמרת הסוללה ואני נופל תשוש למעמקי הבור השחור.

הסכמנו שמה שחשוב זה שאני מצליח להרים את עצמי יחסית מהר ולא מתייאש ומוותר כי נשבר לי הstreak, וגם בימים הקשים אני מצליח לצמצם נזקים. התזונאית שלי לשעבר נהגה לומר שמה שבאמת משנה זה מה עושים 80% מהזמן.

גאבי הציעה שאכתוב לעצמי מכתב באחד הימים הטובים שייועד לקריאה כשנופל עלי יום קשה. היא היתה יפה במיוחד הפעם, החמיאה לי על החולצה הצבעונית של הגרייטפול דד והייתה גאה בי שעמדתי בהצלחה ב15 דק׳ של נשימות מהירות לבטן ולחזה (in, in, out) בשכיבה על הגב על הרצפה. 

אתמול שמעתי אלבומים של קינג קרימזון כל הדרך לנחל תבור ובחזרה, ופתאום התחוורה לי המשמעות של משהו שהוספתי לפרופיל לאחרונה בלי לחלוטין להבין למה.

עדכנתי בדמעות את המילים ״ילד שמש״ עם לינק.