השכמתי בחמש להתקלח ולתפוס קו 142 לאסותא רמת החייל לבדיקת האקו לב במאמץ השנתית העשירית מאז ניתוח המעקפים. לשמחתי האזעקה של הבוקר התנגנה רק כשכבר הייתי שקוע עמוק בכורסת ההמתנה ושמעתי אותה רק מהטלפונים של האנשים סביבי.
״זה מרחב מוגן, לא צריך לעשות כלום״ הכריז קול סמכותי.
כמוזיקאי מקצועי יש לי ביקורת על הסאונדים האלה. הם קצת on the nose. בנאליים, מונוטוניים וצפויים. אמנם יש קצת פוליריתמיקה בצפצוף הטלפוני ולכל העסק יש צ׳ארם לו-פיי סובייטי מסויים, אבל אני חושב שבשביל הטלפונים אפשר היה להלחין משהו מקפיץ ושובב בסגנון מנגינת הפתיחה של החבובות, ובשביל האזעקות אולי לעשות הומאז׳ למתי כספי עם אחד השירים שלו, נגיד ״כלבלב הו בידיבמבם״. הסיטואציה במילא לא נעימה, אפשר להקליל אותה ולא להכביד עוד יותר עם הצורמנות המינימליסטית הא-טונאלית/פוסט-מודרניסטית הזו.
התור שלי התעכב (הייתי הראשון) כי מורן הטכנאית נתקעה באזעקה בדרכה לעבודה. כשהיא הגיעה לבסוף כל חברי הצוות אמרו: ״בוקר טוב מורן״ וגם אני הצטרפתי ב״בוקר טוב מורן!״. מורן הסתובבה אליי בלתי משועשעת לרבע שניה והסתובבה חזרה. במהלך ההמתנה עשיתי את הסטורי המסורתי השנתי והבן שלי כתב לי:
בחדר הבדיקה הטלוויזיה פמפמה חדשות. ביקשתי שיכבו או שלפחות יחלישו, אבל בשלוש הדקות שעדיין נחשפתי לתכנים של השדר/פרשן/שופר בקעו ממני שתי נחירות בוז קצרות ו״פחח״ אחד באורך בינוני. בזכות שלוש הדקות האלה אני מבין הרבה יותר טוב את טמטום ההמונים הגורף.
הבדיקה עברה בשלום (סופסוף הצלחתי להרגיש קצת חרדה מבעד למעטה הדיכאון הכבד שעוטף אותי). הרופא אמר: ״אני לא יודע מה אתה רוצה מהחיים שלי״ כשניסיתי להתבדח איתו שהוא תמיד יוצר דרמה במעמד מתן התוצאות.
הלב שלי אמנם נשבר, רוסק, נמעך, נזנח והופקר, הושלך ונדקר, אבל עדיין מבצעי ובכושר טוב.
כשחזרתי הביתה הרגשתי שאמנם יש לי דברים לעשות, אבל ממש לא בא לי לעשות אותם.
כוריאוגרף אחד כתב לי ושאל אם אני בטוב ושומר על עצמי. עניתי שאני מתעלם מהאזעקות והשמעתי את הפרופגנדה העדכנית שלי. הוא חייך ואמר שאני נשמע לו בסדר. קינחתי ב:
הוא לא הגיב.
היות שבאמת לא התחשק לי להיות פרודוקטיבי חיפשתי פלטפורמה לצפות בה ב הכל כך רלוונטי אבל בכל הפלטפורמות הצפייה מוגבלת מישראל. בסוף מצאתי איזה אתר פיראטי רוסי עם תרגום בספרדית.
במהלך הסרט התקשרה ל׳ מההפקה של הפסטיבל שהיה אמור להיות בפסח. היא אמרה שהיא זומנה לישיבה בעירייה ובודקת את עמדתם של הגורמים השונים (שכולם מעדיפים לדחות כי איך אפשר ליצור ולעשות הקלטות וחזרות באווירה כזו).
לקראת סוף הסרט ל׳ התקשרה שוב לבשר שבעירייה החליטו לשדר עסקים כרגיל וממשיכים עם התכניות, מה שאומר שיש לי 25 ימים ברוטו ליצור, להקליט ולמקסס 10 מחרוזות מתי כספי (לערב הפתיחה) ו12 מחרוזות אירוויזיון (לערב הנעילה) + משהו כמו 8 שירים.
וכל זה בליווי אזעקות שאינן בסולם (בשירים של מתי כספי שום תו הוא לא בסולם), אי-אמון שהמופעים הללו אכן יתקיימו במועדם, ומחסור מהותי בהשראה או חשק לחיות.
חזרתי למדי ב׳ ואני מקווה להירדם לכמה שעות ואז להתעורר לעבודה במשמרות עד שיבוא היום.