חזרתי זה עתה מההפגנה בכיכר הבימה נגד המלחמה.
בשבוע שעבר הופתעתי מכמות הא.נשים כי היו פי 10 מה17 שחשבתי שיגיעו, והפעם היו מה שנראה כמו אלף. נראה שגם המשטרה הופתעה וניסתה לפזר באלימות. שוטרים דחפו אותי פעמיים למרות שבכל פעם שהם שעטו לעברי עשיתי פרצוף של כבשה וזזתי הצידה.
מזל שהם כאלו מטומטמים, יכלו לדרדס אזעקה וכולם היו מתפזרים כמו טטלה. במקום זה שעטו כמו עדר תְּאוֹאִים חסרי בינה ולא הצליחו לפזר את ההפגנה למרות נסיונות חוזרים ונשנים והפעלת אלימות. אנחנו תל אביבים, ביצ׳ס. הם הגנו על הגבעה הקטנה עם העץ כאילו זו גבעת התחמושת. שחס וחלילה לא תעמוד שם מישהי עם מגפון ותביע דעה. ישראל נלחמת באיראן מקנאה. היא רוצה להיות בדיוק כמוה.
פגשתי שם לקוחה אהובה שלי, נגן מפוחית אדיר שניגן באלבומים שלי ובן של חבר נעורים שלי עם שני החברים שלו. פגשתי אותם בהופעה של החבר לפני כמה חודשים והסברתי להם למה לא צריך הצדקות מוסריות מורכבות כדי לסרב להתגייס אלא פשוט לעשות מה שצריך כדי שהקב״ן או מי שזה לא יהיה יצטרך לסכן את ישבנו אם יאשר לגייס אותם.
ההפגנה התפתחה מהר מאוד למשהו שנראה כמו סצנה לגיטימית מ״קרב רודף קרב״.
מי שרוצה להתרשם במו עיניה מהfootage שצילמתי יכולה לצפות בו כאן: