אחר הצוהריים נסעתי לבקר את פריטי בביתה החדש.
הואיל ושתינו חשבנו שזה לא רעיון טוב להיסחף חזרה לקשר סיכמנו שזה יהיה מפגש לא רומנטי, ואכן כך היה.
הסחלב הפורח בסגול-צהוב (אך עם עוד הרבה פרחים שטרם נפתחו) שהבאתי יחד עם המשפך בצורת ברווז שקניתי לה בשוק לוינסקי (בשפה שלנו ברווזים=געגועים) והברכה הצבעונית שכתבתי היו חפים מרומנטיקה. (״אשים את הברכה עם יתר הדברים שקשה לי להסתכל עליהם״).
הטיול הרגלי בשכונה הציורית והמגניבה היה לא רומנטי וגם הישיבה על הטיילת מול הים הגלי במזג האוויר האביך והאפרפר עם הרוח הקרירה שנישבה (״אתה צובע את החוף, הכל מסביב אפור ואתה כל כך צבעוני״).
כשחזרנו לביתה והתחבקנו בשקט והיא התמסרה בחיוך חמוד ומוכר ובעיניים עצומות לליטופים העדינים שלי ולעיסוי שרירי הלסת הכואבים היא עצרה אותי ב:״דן!״ בכל פעם שניסיתי לבצע פח״ע או הסתננות למקומות הקדושים אבל המשכתי לבדוק את גבולות הגזרה בצורה לא רומנטית.
כן היו צחוק, התרגשות, שמחה ואהבה בעיניים. הבאתי איתי את הSonos כי תיארתי לעצמי שהיא טרם התארגנה על מערכת שמע ראוייה לאוזניים אריסטוקרטיות כשלי.
כשהאזעקות רעמו (היו 4) שכבנו חבוקות במיטתה בחדר האינטימי שלה עם קשתות האבן והטיח הגס כמו שהיה בחדרונים בדאנג׳ן הראשון ביפו העתיקה, וכשהיא קמה ונשארתי ישוב ומביט בה מלמטה היא אימצה אותי לחיקה תוך הקפדה על היעדר רומנטיקה.
אחרי שהחשיך לגמרי ולפני שיצאנו היא הראתה לי את הברכות הקודמות שהענקתי לה, אחת מהן אפילו ממוסגרת יחד עם המדבקה העגולה שהודבקה על השמלה הורודה הקצרצרה שלה בדייט הלונה פארק שלנו באוקטובר, עליה כתוב: שלום, אני כאן עם אבא דן ואם אני לבד ניתן לחייג ל...(מס׳ הפון שלי).
כשיצאנו שאלתי אותה למה נפלו פניה והיא ענתה: ״כי אתה הולך״.
הקפצתי אותה לארוחת ערב משפחתית ובדרך היא שאלה אם לבקש מאמא שלה לרדת למטה כדי לפגוש אותי סופסוף. עניתי שיאלליק, your call, אבל היא השתפנה.
כשעצרנו יצאתי מהרכב ופתחתי לה את הדלת (אני gent). היא כרכה את זרועותיה מעל עורפי וכשהתחבקנו היא שאלה בקול ילדי ותם: ״תמיד תעשה את זה?״. ניתבתי את כף ידה כדי שתרגיש את הזין המתקשה במכנסי הבד הכתומים שלי. היא הגיבה ב:״דן!״ והסיטה את היד, אז עשיתי את זה שוב.
שמחתי שהצלחנו לצלוח יפה את המעבר לידידות והדרך הביתה היתה נעימה וחלקה.