עם עלות השחר, עוד בטרם התפזר לחלוטין אבק הקרבות, החלו גיחות תקיפה של כוריאוגרפיות.ים בטלפון, בנייד, בוואטסאפ ובמייל. דיברתי עם 7 שונים+שני לקוחות שאינם מתחום המחול, ויש לי עוד 3 כוריאוגרפיות.ים שמחכים להתקדמות. הפסטיבל שהיה אמור להיות בפסח ונדחה לל״ג בעומר מתקיים נכון לעכשיו, מה שאומר שיש המון המון מוזיקה ליצור ולהקליט בשלושה שבועות. מצד שני אולי הפסקת האש תקרוס. המשפט אמור להתחדש ביום ראשון, אז אולי גם המלחמה. מצד שלישי יש ספין חדש על שיחות שלום עם לבנון (שׁהוצעו ע״י האחרונה עוד לפני ה״מבצע״).
עשיתי את כל רוטינות הבוקר (בוננות, תרגילי מוח, תרגילי קיגל, אפליקציית ניהול והפחתת צריכת אלכוהול), הלכתי לאימון משקולות בג׳ים, להצטיידות ביוחרמנוף ולציד ירקות ופירות בשוק רוטשילד בבת ים הקטנה. בישלתי ״בוא תראה מה פיספסטה״ ברוטב של האוסובוקו מאתמול. שטפתי כלים וסידרתי, התאמנתי בנגינה (גם על הבס) ובשירה. הזנחתי את נקיון הבית במשך יותר מדי זמן (הוא בסדר אבל זקוק לניקוי יסודי) ואולי בגלל זה בסיוטים בלילות הבית שלי הוא לא הדירה הזו.
צילמתי רגע יפה של שקיעה מהחלון. כבר לא אצליח לגרד דבר מעונת הפריחה הזו. עוד אביב הלך לעזאזל.
בגזרת הmommy issues היא התקשרה לבשר שהיא לא מצליחה להתרומם מהמנוף עם מכשירי ההליכה וכשהיא מנסה היא נתקעת בתשישות ולא מצליחה לחזור למיטה או נופלת על הפרצוף והיום שוב קראה למד״א וזחלה מחדר השינה לדלת על גחונה בשביל לפתוח להם. היא ביקשה שאבוא להיות איתה כשהיא עושה נסיונות עם המכשיר החדש ברגל שמאל, ואסע לשם בשבת.
שאלתי אם בתור נכת פוליו ופוסט פוליו בת 78 וחצי יש לה מחשבות על מצב שבו לא תוכל יותר לתפקד בלי עזרה אבל עדיין תהיה צלולה ובריאה יחסית. היא ענתה שבמקרה כזה היא מעדיפה למות, והזכרתי שקיימת גם אופציה שהיא תהיה סיעודית בעקבות נפילה לא מוצלחת שתרסק את איבריה ותגרום לה לגסוס בכאבי תופת במשך כמה חודשים. הצעתי שאולי בכל זאת תנסה לחשוב על פתרון שיהיה הרע במיעוטו מבחינתה.
מנהלת בית הספר למחול המרשימה בת ה75 אמרה לי בשיחת הפון בבוקר שהיא מרגישה ממש עלבון. שמשחקים בנו בצורה הכי צינית שיש. השבתי לה שאני שומע אותה ובא לי לבכות, ושככה זה בספרטה.