זה שרשור שאני חושד שנפתח כתגובה לשרשור שלי, אבל התגייסתי בחפץ לב, ובזכות הקשר ההדוק שלי עם חתן פרס ישראל (aka שלמה ממן הגדול) ב15 השנה האחרונות אני מכיר בלי עין הרע הרבה שירים יפים של להקות צבאיות. לשמחתי הרבה פעמים הייתי בעמדת השפעה על בחירת השירים והבתים בפסטיבלים השונים ויכולתי לכוון לאזור ההומני, הרומנטי, הזה שרואה את הצבא ככלי נדרש בלית ברירה כדי לקיים חברה אזרחית שפויה ולא להיפך (וגם להתעקש שאי אפשר לעשות את ״כשאת אומרת לא״ בלי).
כמו איראן, אני מנהל כלכלת חימושים ויש לי עוד המון שירים לתרום לשרשור ההוא.
אני חושב שלא קשה לראות איך בשנים הרחוקות יותר האתוס היה הגנתי, אזרחי ושוחר שלום, ואיך הוא הלך והקצין ל״חרבו דרבו״ השוביניסטי, מיליטנטי ו-וולגארי. (אני לא מתעלם מזה שגם אז היתה צביעות רבה וכוחניות מיליטנטית וגזענית מוסווית ברומנטיזציה. כולל יצחק רבין ז״ל עם ה״בלי בג״צ ובלי בצל״ם״ וה״לשבור להם את הידיים והרגליים").
אני מרגיש שרוב האוכלוסיה כאן לא מבינה שאנחנו נשענות על כספי ותמיכת משלם המיסים האמריקאי, ושהתמיכה הזו בצניחה חופשית. בלעדיה ישראל לא תוכל להתנהג יותר כמו הבריון השכונתי הכל יכול, ותיאלץ לכרות בריתות, לחתום על הסכמי שלום ולוותר על שאיפות אימפריאליסטיות ומשיחיות, כשהיא קרועה מבפנים בשיח של שנאה והסתה.
בבקשה תתעוררו, כל עוד אפשר.