אני שמח לבשר שכל הציוד מהפוסט הקודם נמסר לסוטה יפה ומאירת פנים שבאה לאסוף.
כל מה שנשאר לי בבית מבחינת אביזרי מין זה שוט הלוטוס הסגול בן ה22, הבאט פלאג החכם שקיבלתי מאלכסי כהוקרה על השיר שיצרנו יחד, חוקן ושלשלאות מוזהבות לקשירה למיטה, והכל ילך לפח בפעם הבאה שארוקן אותו.
אה וגם חבילת הקונדומים עם המזל הנאחס שקניתי לפני שנתיים ושעוד ארוזה בניילון המקורי עם תג המחיר.
הסוטה שאלה אותי: ״זהו, אתה פורש?״
עניתי שאני לא יודע אבל אם יתעורר מתישהו צורך בציוד אקנה חדש. כרגע בטח שאין לו שימוש והוא הרגיש כמו משקל רגשי עודף.
צריך לקבור את המתים, אחרת הגופות שלהם מסריחות ומזהמות.
לא עשיתי סקס או סשן כבר בערך שנה וגם לפני זה לא היתה איזו פעילות ענפה.
אחה״צ התקדמתי עם יצירת מוזיקה לסרטון הצלילה שצילמתי בגיחה בשבוע שעבר וערכתי בשבת.
רובו מצולם בתורן שוקק החיים של הסטי״ל עקב עונת ההשרצה.
קיבלתי השראה מ״פולחן האביב״ ליצור מוזיקה שיש בה מימד כאוטי, אלים, שועט קדימה והרפתקני.
האביב הוא עונה דרמטית מאוד. כולם בטבע מתרוצצים לחפש או לצוד מזון, למצוא זיונים, להגן על צאצאים רכים, להשתדל לא להפוך למזון בעצמם.
כל יצור חי מנסה למקסם את חלון ההזדמנויות הצר הזה לצמוח, לפרוח, לשגשג ולהתרבות.
הדף הריק הוא המחסום הגדול ביותר ולכן התחלתי לזרוק רעיונות מוזיקלים לא מגובשים לגמרי ולא עשויים היטב על ציר הזמן, כדי לקבל חשק וטעם ושכדי שאחזור לזה בפעם הבאה (כנראה ביום ו׳) זה כבר לא יהיה דף ריק אלא יסודות לסדר ולבנות סביבם.
השלכתי קשתות באוסטינדו, אלקטרוניקה גסה, קרנות הרואיות, תופים שבורים, בסון גמלוני (בשביל התמנון), גיטרות חשמליות רוויות תשוקה (בשבילי).
השתדלתי לא להקשיב לקולות בראש שלחשו: ״בשביל מה להתאמץ, זה במילא מקבל כמה מאות צפיות במקרה הטוב״.
זה לא צריך להיות מאמץ אלא התפרעות מהנה, והגמול הוא עצם העשייה.
פשוט כל כך קשה לי בתקופה הזו בכלל לרצות לעשות משהו.