מאז שחזרנו לדבר על שלום בחסות המלחמה, פריטי ואני הספקנו לריב כמה פעמים בקטנה ופעם אחת בגדולה.
זה היה בין המפגש השלישי למה שאמור היה להיות הרביעי ובוטל על ידי. גם זרקתי לפח את ארגז ה שהזמנתי לה עם תמונה שלנו על האריזות וכיתוב ״אבא דן אוהב את פריטי שלו״ שהגיע בעיתוי אומלל. הריב היה סביב משהו שקרה במפגש השלישי, בו ניסיתי להתקרב אליה מינית כחלק מההפשרה ביחסינו והיא דחתה אותי בצורה לא פרודוקטיבית. הבעיה לא היתה עצם הדחיה אלא הצורה המשפילה, הגועלית והוולגארית בה דחתה אותי, ואפילו זו לא היתה הבעיה אלא השיח שאחרי, בו היא סירבה לקחת אחריות והתעקשה להוליך אותנו בסיבובים אינסופיים וחסרי תכלית סביב כיכר המריבות.
כשרק חזרנו לתקשר בסוף מרץ אמרתי לה: ״את אישה צעירה בעלת ערך גבוה. את יפהפיה, את הכי מבריקה שפגשתי, מצחיקה, משכילה ובעלת מקצוע נחשב ומבוקש. וגם אני גבר בעל ערך גבוה. אני יודע שאני יפה, אני חכם, מוכשר, מצליח, עובד על עצמי. אם קשר בינינו יכול להגביר את הערך שלנו כך שהסכום גדול מסך חלקיו, מעולה. ואם קשר בינינו מפחית מהערך של כל אחת מאיתנו אז אין בו טעם".
אחרי הפגישה שבוטלה לא דיברנו כמה ימים, ואז מצאנו את הדרך חזרה לתקשר. הצעתי שתנסח כתב כניעה ותגיש לי אותו.
אחרי המפגש המוצלח באמצע השבוע העזתי ליזום ולשאול אותה אם יש סיכוי שתבוא בשבת.
היום לפני הצוהריים פריטי הגיעה בשמלה אדומה איקונית, יפהפיה מתמיד והגישה לי את כתב כניעתה כרוך בסרט שחור. אני מפרסם אותו כאן בגאווה, בהתפעלות ובהתפעמות בהתאם לרצונה.
אחר כך הכנו יחד סלט כשאני לבוש רק בסינר (״אתה אמור להיות עירום מתחתיו״) והוצאנו את האסאדו שדירדסתי לכבודה בבוקר מהתנור לאחר חמש שעות חמימות ונעימות.
(שלשום כבר הזמנתי ארגז במבה חדש, הפעם בורוד גלאם עם תמונה עדכנית שלנו, וגם כתבתי את כתובתה כך שהמשלוח יגיע ישירות אליה).