למרות שנתנאל ממש התאמץ אתמול לנקות את הסוללה ועבד קשה כשעה וחצי, הבוקר שוב הופיעו קרחונים והיחידה הפנימית יבבה חרישית. זיהיתי גם טפטוף ביחידה החיצונית שלא נראה לי שהיה שם קודם. אולי זה בכל זאת עניין של דליפת גז. המזגן מקרר אבל לא כמו שהוא יודע. זה פוגע בשינה הרעועה גם ככה שלי כבר יותר משבוע ועוד אין פתרון באופק. נתנאל הבטיח שיתייעץ (הוא לא לקח כסף אתמול ואמר שאשלם לו רק אחרי שבוע שנראה שהכל בסדר).
בזמן שנתנאל הזיע על המזגן אתמול בצוהריים אמא שלי ז״ל כתבה שמירי, האישה שבאה מדי יום לעזור לה עוברת ניתוח ושאלה אם אוכל לבוא היום לעזור לה. זו היתה התקלה מבאסת מאוד, במיוחד שכל השבוע בקושי הצלחתי לעבוד ויש לי הר של ״שיעורי בית״ להכין ללקוחות. הזמנתי רכב. הבוקר היא כתבה לי שמירי בכל זאת תבוא ושאין צורך שאגיע, ושאלה אם אתקשר כרגיל ב8:00. ביטלתי את הרכב (עם דמי ביטול).
כשהתקשרתי שאלתי מה שלומה והיא ענתה: ״ללא שינוי״.
היא שאלה מה שלומי ועניתי: ״חרא בלבן״. היא התחילה כדרכה לשאול שאלות, נזפה בי על הטון בו עניתי, וכעבור שתי דקות סיימה את השיחה ביוזמתה, כי הכלה ו/או תמיכה רגשית זה לא ברפרטואר שלה.
חם לי.
הולך להיות סופ״ש קשוח.
בכלל הולך להיות קשוח.
אני גאה בעצמי שאכפתי את הגבולות שלי, וגם שהעזתי לנסות באמת. הלב שלי נקי ופתוח. יש לי מקום לאהבה. אני משתדל שלא להסיק מסקנות גורפות. יש התקדמות. אני יודע לזהות דגלים אדומים ודגלים שחורים. מי שלא מסוגלת לשלוט בעצמה לא תהיה בקרבתי ולא תיהנה מהשפע העצום של טוב שיש לי להעניק.
אני אמשיך להיות טוב לעצמי ולסביבה, להתייחס לכל הלא רצוי והלא נעים כהזדמנות לתרגל comfortable being uncomfortable ולא לקחת הכל כל כך אישית וברצינות.