קמתי ב2:00 עם השעון, אחרי 3 שעות ו40 דק׳ שינה.
לא היה *כזה* קריר וגם לא *כזה* שקט עם החלונות הפתוחים אבל הכרחתי את עצמי להתחיל לעבוד וליצור מאפס את מחרוזת ״אליעזר בן יהודה״ בשביל הכוריאוגרף הג׳ינג׳י.
עבדתי עד 8:00 בקדחתנות, עם קול פנימי שלא הרפה: ״הוא הולך לשנוא את זה. הוא יבקש ממך שתשחרר אותו״.
בשמונה שלחתי הודעה לנתנאל ושאלתי אם תהיה הצעת מחיר היום, וכתבתי למרינה (בעלת הבית) ושאלתי אם מוריס (המזגניש המשפחתי) דיבר עם אלברט (בעלה שנמצא בארה״ב).
כעבור כמה דקות מרינה התקשרה ואמרה בטון אפולוגטי, נחרץ וקצת חרדתי שהיא לא יכולה לטפל בזה בלי אלברט. שהוא מאוד פדנט בדברים האלה ושבגלל שצריך להרוס תקרות גבס ולבנות אותן מחדש, לפנות את המזגן הישן, להתקין תעלות חדשות וצינורות חדשים וכל העניינים המשמחים הללו זה יוכל להתבצע רק כשאלברט יחזור מחו״ל בסוף יולי.
בסוף יולי.
היא באמת היתה אפולוגטית, הציעה לי לבוא אליה, הביעה אמפתיה ורצון לתרום לי מאוורר.
השבתי שאני מבין ושאבדוק לגבי מזגן נייד.
הג׳ינג׳י התקשר ולמרבה ההפתעה דווקא ממש אהב את הכיוון והפוטנציאל. היו לו הערות עניניות כמתבקש וזה נסך בי קצת ביטחון מחודש.
התקלחתי ונסעתי באוטובוס לאוסטאופת בצפון הישן. לא רציתי לדבר ולספר על היום שביליתי בחדר מיון השבוע והנסיבות שהובילו אותי לשם, על כל סאגת המזגן. אמרתי לו שאם אתחיל לספר מה קורה (כפי שאני בדרך כלל עושה) נדבר כל הטיפול. כשהוא ביקש ממני להתכופף נהייתה לי עווית נוראית בחזה ובגב. הייתי לגמרי תקוע, כמו קפיץ חלוד.
העברנו את הטיפול בשתיקה מלבד הנחיות שלו, והרגשתי שהוא ממוקד מאוד בלאתר ולפתוח חסימות. החזקתי את עצמי לא לבכות מהכאב ומההצפה הרגשית.
באופן כללי ניסיתי ליישם את תאוריית שני החיצים. אני לא חייב לסבול את הכאב שעוד לא קרה. אני לא צריך לחוות את כל הימים ההבילים עד סוף יולי כבר היום.
בדרך חזרה החלפתי אוטובוס וירדתי ליד מחסני חשמל בקיבוץ גלויות. קיבלה את פני אלונה שהייתה, ובכן, מאוד סקסית. הסברתי לה את המצב, ערכתי אודישן למזגן הנייד שהיא הציעה לי מתצוגה (בהנחה ובאספקה מיידית) כדי להתרשם מכמות הרעש שהוא מייצר. הוא כנראה לא יעזור לי באולפן, בטח שלא בהקלטות, אבל אולי יאפשר לי לישון מתחת לשמיכת ה11 קילו שלי בנחת. (אני מאוד סנסוריאלי, חייב שקט, קור, חושך. ישן עם אטמי אוזניים מאז גיל 16).
קניתי גם מאוורר עמוד בשביל המחשב באולפן שהתחמם עד 90 מעלות בבוקר כשרינדרתי את הטיימלפס זריחה מחלון חדר השינה שצילמתי בעודי עובד באולפן, לפרוייקט שבן לוין נתן לי ולא זנחתי למרות הכל.
פאק מיי לייף, אני כותב ומבין כמה כדורים אני מחזיק באוויר בכל רגע נתון.
אחה״צ דינה כתבה לי ואמרה שאלברט אמר לה שמוריס קבע איתי בערב. היא הופתעה לשמוע שלא. סיפרתי שאני בשעון תאילנד עד הודעה חדשה (ואולי איאלץ להשתדרג לשעון טוקיו).
המזגן הנייד יגיע מחר בעזרת השמש. הערב אנסה לחלוב עוד קצת מיץ נתנאל מהמזגן התקול ולחלום על אלונה.