מתחת לפרווה

בצוהריים התקשרתי למחסני חשמל לשאול מתי המוביל אמור להגיע. לשמחתי אלונה ענתה לטלפון. זיהיתי את קולה השופע.

היא אמרה: ״וואי איזה מזל אני כמעט אף פעם לא עונה לטלפון״

״זה בגלל שאני כל הזמן חושב עלייך״

״בסוף באמת ייצא לי מזה שיר!״

המזגן הנייד הגיע לקראת שלוש, והואיל והוא מתצוגה החלק שאמור לחבר את הצינור השרשורי (שפולט את האוויר החם) למזגן היה חסר ואילתרתי עם גאפה אדומה שגם הוסיפה נופך דקורטיבי קינקי. 

הסאונד שהוא משמיע בהחלט קונצרטנטי וניכר שההשפעות המוזיקליות שלו נעות בין מטוס סילון ממריא לתא מנועים של ספינת קרוזים. 

בפן החיובי הוא אכן פולט אוויר קר ומאפשר לסגור את החלון ובכך להחליף את הסאונדים של קידוחי בניה ואמבולנסים בטרטור העקבי והאמין של טרקטור John Deere. 

לא יודע אם אצליח לישון עם זה, אפילו עם אטמי אוזניים. בינתיים אסטרטגיית פח השמן של נתנאל מחזיקה מעמד וכל עוד המזגן המרכזי מתמקד בחדר אחד בלבד בשעות הפחות חמות הוא מצליח לעמוד במשימה במחיר דלי מי קרחונים שמפשירים ומטפטפים כשאני מכבה אותו. 

נראה שגם הצלחתי להדוף שליש מהלחץ המיידי בעבודה ואם אתמיד בשעון תאילנד עוד 4 ימים הלחץ יחזור להיות פחותויותר תחת שליטה (עם דגש על המילה תחת).