אם הייתי הוריקן, היו מוציאים כבר הודעה בכל ערוצי התקשורת להיערך ולהתפנות מפאת עוצמתי המשתוללת.
מדד הסערה בתוכי רק הולך וגובר.
אתמול בצהריים התקבל המייל מבעל הבית ("סוף זה תמיד התחלה"), באופן סימבולי ממש כאשר הפועלים פירקו את הפיגומים שנותרו. ואז קו הטלפון דמם, וגם האינטרנט נותק. היה לי ברור שהפועלים קרעו את החוט.
התקשרתי לבזק, המוקדן היה מבולבל וטען שהקו בכלל לא שלי (כי הקליד לא נכון את המספר שאמרתי לו) , ואז קבע לי טכנאי להיום. הוא חזר כמה פעמים על השאלה "אין לך סלולארי?" , שצלצלה לי אבסורדית עד כאב כשהיא באה מנציג בזק. לפני חצי שעה הגיע הטכנאי, הסתובב בכל הדירה ואמר שהם אכן תלשו את כל החוטים. הוא היה צריך גישה לחצר של הבניין השכן, אבל הדלתות שם נעולות. במכולת היה מפתח לדלת החיצונית, אבל לא לפנימית. מהנגריה שלחו אותי ללניז', בלניז' אמרו לי שהג'ינג'י עם המפתח בכלל באיקאה. הטכנאי שאל עוד כמה פעמים אם אין לי סלולארי ואמר גם שדיבר עם המיתולוגית שלי, שהסלולארי שלה איכשהו רשום להם שם, ושהיא אמרה לו שנפרדנו כבר לפני שש שנים.
הטכנאי יחזור בראשון בבוקר, ועד אז אני צריך להשיג מפתח. עד אז אני גם בלי פון, ולאינטרנט אני מתחבר דרך אלחוטי של אחד השכנים.
זה רק מתגבר את תחושת הזעם, התלישות, המשבריות, והעוול - שלא נראה שיש בכלל מי שמבין. היה כתוב לי משו בהורוסקופ על "עמידה איתנה" בתקופה זו. אני עוד אעמוד איתן, ברגע שהטורים המשתוללים ירגעו ויאפשרו לי לעמוד.
בלילה הייתי סוער ובודד והנסיונות שלי לתקשר עם הזונות מהמעגל הקרוב לקו בהפרעות רבות.
כתבתי טקסט ללחן הקצבי, הדיאבולי, והסרקסטי (עם מלודיה מתקתקה בהשראת שוברט) שמתרוצץ לי בראש מאז מוצ"ש, אבל נראה לי שאצטרך לכל הפחות לשכתב אותו בצורה יסודית... הוא לא יצא כל כך מסחרי :
עקרבים ונחשים
מרעילים את החושים
מגרדים בנשמה
האגרוף שוב מתהדק
כבר קשה להתאפק
הדק לסת חרוקה
איך הכל נהיה מגעיל
תמיד אותה גלידת וניל
רקובה ועבשה
למה הרעננות
תמיד כרוכה באלימות
בוגדנית כמו אישה
תני לי להרוס אותך
לקלקל לך 'תפנים
אם את בודדה או סתם חובבת ריגושים
החיים קשים
מה שווה יופייך המר
ועינייך הכחולות
מה זה משנה אם הן במילא עצומות
תני לי להכות
תני לי להכות
הדיבור שלך רדוד
את שואפת לאיבוד
לא תורמת לשיחה
המבט שלך חמוד
תרקדי על העמוד
כשאת שותקת את יפה
לשחק בשק אגרוף
לפוצץ לך ת'פרצוף
קחי את זה כמחמאה
יש מי שתחליף אותך
אם קשה ומלוכלך
זה הכל מאהבה
לפני 15 שנים. 2 ביולי 2009 בשעה 10:55