מתחת לפרווה

ובכן הפגישה נדחתה.
קבעתי במקום טיפול עם ד"ר גולד (ד"ר סמירנוף יקר מדי בשבילי היום)
אני שונא את עצמי ורוצה למות
כועס על עצמי על הסחף, בז לעצמי על החולשה, עיף מהקושי, מבואס מהגוף הזה שמכיל אותי ומגביל אותי וכל מה שנדרש בשביל לקיים אותו בעולם הזה.
כועס על החוסר, הכמיהה, הבדידות האינסופית
כועס על העצלות והדיכאון, כועס על הרעב, כועס על התשוקה, כועס על הפאקינג מסנג'ר

הפגישה נדחתה, שומע ג'ון לי הוקר, שותה וודקה-מיצכתום, בולע את הכאב, נותן לגלי הקור להקפיא אותי.

אני לא אכנע...אני לא באובדן דרך...זה רק שהסתיו...והחושך...והיו חגים שהוציאו לי את המיץ....והבדידות...שלפעמים מורגשת פחות אבל כשהיא שם בשיאה והקירות חוזרים לצעוק והדמעות עולות בעיניים יחד עם התחושה החמוצה הזו שעולה מהלב ודרך הגרון.......הבלוז ירפא.....אפשר לסמוך גם על ד"ר גולד....ועכשיו כשהיאוש נחת...עכשיו יהיה קל...כי עם יאוש ומתוכו יש לי הרבה נסיון בהתמודדות........נתתי לעצמי להתדרדר לתהום.....כל פעם שאני רוצה זה לא הולך....רק בפעמים שאני אדיש............חוץ מפעם אחת....והיא רק בוכה בגללי......אני לא נשבר...אני לא נשבר....אני לא נשבר.....