מתחת לפרווה

נדלקתי על שיר הטנגו הזה של ג'ורג'יה גיבס מלפני כמעט 60 שנה,
בגלל הטקסט הסאדומזוכיסטי, והמלודיה הרומנטית והדרמטית.
נראה לי שנעשה אותו בהופעה הקרובה, ושעדי ינגן כינור...
ובינתיים הקלטתי לו בוטלג (:
האזנה ערבה :

http://www.myspace.com/danzipori


אני נוגעת בשפתייך ובאחת הניצוצות עפים
השפתיים השטניות הבקיאות באמנות השקר
ולמרות שאני רואה את הסכנה הלהבה רק גובהת
אני יודעת שעלי להיכנע לנשיקת האש שלך

כמו בלפיד אתה מבעיר את נשמתי
אני חייבת להמשיך בדרך ללא חזרה הזו
ולמרות שזה מטלטל ושורף אותי לאפר
כל עולמי נחרב ללא נשיקת האש שלך

אני לא יכולה לעמוד בפניך
מה הטעם לנסות
מה הטעם להכחיש
אתה כל מה שאני חושקת בו
מהפעם הראשונה שנישקתי אותך לבי היה שלך לגמרי
אם אני שפחה זו שפחה שאני רוצה להיות
אל תרחם עלי
אל תרחם עלי

תן לי את שפתיך, השפתיים שאתה נותן לי רק בהשאלה
אהוב אותי הלילה ושהשטן יקח את מחר
אני יודעת שאני חייבת את נשיקתך למרות שהיא הורסת אותי
למרות שהיא מכלה אותי, נשיקת האש שלך