אני מודה למגיבות, אני יודע שאני כותב סתם שטויות והגיגים, ואני כותב אותם בשביל עצמי ולא מצפה לניסים ונפלאות אומנותיים מעצמי, זה רק פאקינג בלוג בפאקינג אתר בדסם והוא סתם הפאקינג בלוג של פאקינג אני, וזה לא שלי יש יותר מדי סבלנות לקרוא מה אחרים כותבים ועוד להגיב ובכלל... כך שאני באמת מודה למגיבות כי זה נותן חשק והצדקה להמשיך לקפץ על הפלטפורמה (למרות שתועלתה מוטלת בספק כבד) , וזה הולך ונהיה כיף ככל שאני משתחרר וחושב פחות על מה אני עומד לכתוב. אז באמת תודה וההבדל בין תגובה אחת לאפס הוא אבסולוטי, כמו ההבדל בין להרגיש כמו אפס דינוזאור מחוק ולא מתקשר עם סביבתו שהתייאשה לבין ניצן רענן ובוקע בבישנות להציץ באור השמש הנגלית מבעד לעננים.
הו גאד אני מתגעגע. האם זה חטא?
אני מתגעגע. (אף אחד לא טרח לפענח את האקרוסטיכון).
אני פאקינג מתגעגע.
אני רוצה להתעטף, להתמזג, להתערבל, להימחק, להשתעבד, להתחייב, לעלות כקורבן על מזבח האלות.
הורג אותי לחשוב שהלילה הזה ידעך ויתעורר לבוקר מואר, חיוור וענייני.
למרות שאחרי שכך יהיה אני אגיד הו וול ואחשוב שזה לטובה.
לפני 15 שנים. 3 בנובמבר 2009 בשעה 21:56
