איך אני שורד, איך אני נושם?
בתוך אטרף של עבודה, אני מתפרק מבפנים, כאב בלתי פוסק בבטן, היעתקות נשימה, וחוסר מנוחה מהמעלה הראשונה. תפקודי, אפילו מאוד, אבל קשה מאוד לחוות את מה שאני חווה עכשיו.
איפה להתחיל.
טו מייק א ורי ורי ורי ורי לונג סטורי שורט -
נפגשתי איתה לראשונה לפני ארבע שנים פחות יום. זו היתה אהבה מהודעה ראשונה. סוערת, חייתית, פרועה, טוטאלית. הפרש גילאים של 10 שנים. חיבור מיידי וגורלי. הפרידה הראשונה התרחשה אחרי שלושה חודשים. אחר כך אחרי שנה ביחד עוד אחת, ארוכה יותר. עוד כמה התקפלויות באמצע, ובסוף הפרידה הגדולה, לפני שנה ותשעה חודשים. מאז לא חזרנו מעולם להיות זוג, אך גם מעולם לא התרחקנו סופית, במובנים מסויימים לא התרחקנו בכלל. היינו עם אחרים ואחרות, אבל משמעותיות הקשר בינינו נשמרה, כמו גם עוצמות הרגשות.
חודש של נתק, התקרבות, עוד חודש של נתק. עוד התקרבות, התרחקות, התקרבות. דרמות וסצנות. התנתקות. לילה של געגוע מטורף. חיבור מחודש. ספקות וקירות שהתחילו להיבנות. חשדנות הדדית. ניצול. סצנות קנאה. דרכים עקיפות לתקשר, להיפגש. עוד חודש של נתק. עוד פגישה רומנטית באישון לילה. הצעה לחזור. עוד ריב. ועדיין, תמיד אהבה, תמיד עוצמה, תמיד דרמה.
הנתק האחרון התחיל אחרי הדרמה שהתרחשה אחרי ההופעה האחרונה. היא התעלמה ממני במפגיע כשנפגשנו במסיבות וברחוב. נפגעתי וכאב לי. יזמתי תקשורת, נפגשנו, דיברנו ארוכות, הזדיינו באהבה ובתשוקה. שבוע עמוס בעבודה. לא היה זמן להיפגש, וגם לא רציתי להידרדר שוב לסטטוס קוו שהיה רע לשנינו (אבל הרי שומדבר לא מצליח לנו, לא להיות ביחד, לא להיפרד, וגם לא באמצע) . בשישי במסיבה היא סיפרה לי על הבחור שהזדיינה איתו לילה קודם וכמה טוב וכיף היה לה. בבוקר יום שבת אמרה לי בשיחת פון שהיא רוצה נתק.
כיבדתי את הנתק, למרות שהיה לי קשה. היום הבחנתי בה במספרה אבל היא לא אמרה שלום. מאוחר יותר כתבה לי הודעה שלקח לה זמן להבין שזה אני, ושזו לא היתה התעלמות מכוונת. רצתה לקבל את השמלה ששכחה כאן. הלו"ז לא הסתדר. התקשרתי. שאלתי שאלה שהתשובה עליה היתה כואבת. היא נפגשת הלילה עם הבחור החדש. הם נפגשים הרבה. כיף לה.
כמה ממה שאני מרגיש קשור לקנאה, לרכושנות? כמה מזה קשור לריגוש מזוכיסטי מטורף, לפסגת הכאב וההשפלה? כמה מזה קשור לאהבה? איזה אחוז תופסת העובדה שלי אין אף אחת אחרת כרגע? האם זה רק הדחף לשחק בצעצוע שמישו אחר משחק בו? כי עם האחרות אני לא כזה קנאי, אם בכלל. והאם להיות מופעל כשמישי מבלה עם מישו אחר, לא מעיד על רגשות עמוקים כלפי אותה אחת?
אף אחת לא פוגעת בי כמוה, מחרבת את עולמי כמוה. לאף אחת אין לי כזה מטען שלילי, כזה חוסר אמון, כזה גאדדדממממ פחד. פחד. פחד. ואני לא יודע להחליט. בטח לא כשאני כל כך חלש.
לעזאזל המזוכיזם שלי.
היא שאלה אותי אם זה גם כיף באיזשהו מקום, שיש לה מישו וכל זה.
זה יכול היה להיות כיף אם הייתי חלק מזה. אם זה לא היה מלווה בנתק. אם הייתה מספרת לי, משתפת אותי, מביאה אותי לשרת אותה ואותו, משפילה אותי ישירות ובצורה מובהקת, גורמת לי להתחנן. אז הייתי יודע שאנחנו משחקים, או לפחות היה גם עונג מעורב. כרגע זה רק כאב ושגעת.
הרגשתי שיכלה להפגין נדיבות של מנצחות. ששברה את הנתק בהודעה ששלחה לי כדי להכאיב לי, ולהרגיע את עצמה. אני לא מתכוון להילחם. בגזרה הזו אני מעדיף להיכנע. אני מובס עוד לפני יריית הפתיחה. היא החולשה שלי, היא האישה היחידה שאני אוהב אהבה רומנטית יוקדת. ואני פוחד ממנה ונרתע ממנה ונמשך אליה ובורח ממנה ורוצה בה כמעט באותה מידה.
לבי לא נרגע, אני בעננה שחורה לוחצת, בהתפוצצות פנימית, בצורך מטורף. לא לחלוטין בקונטרול. זה מרגיש כמו קקולד, רק שלא הולך להיות אפטרקייר.
לפני 15 שנים. 4 בנובמבר 2009 בשעה 22:12
