לפני 16 שנים. יום ראשון, 23 במאי 2010 בשעה 10:14
פעם היה אצלי מישו, הומו חובב סקאט. (חירבונים, לא הראל). הוא התוודה על הפנטזיות שלו, סיפר על האתרים שאליהם הוא גולש, וניכר היה שהוא שמח לדבר על זה עם מישו. לבסוף שאלתי אותו : "רגע, אז מה בעצם אתה עושה בסקס?". הוא ענה : "עושה ביד, מה כבר אפשר לעשות בסקס..." . זה באמת מסובך להיות שטוף פנטזיות מורכבות לביצוע ודיסוננטיות מטבען, וגם פנטזיות שליטה הן כאלו, במיוחד אם כבר ליקקת איזה מגף במסיבה וחטפת הצלפות ממישי עם ביריות. אבל שילוב של מוח חריף ויד חסונה מנוסה ונמרצת מניב תוצאה זהה בסופו של דבר, ועדיפה בהרבה מבחינת יחס עלות-תועלת וניהול זמן.
בכלל, הדרך חשובה לא פחות מהיעד. הגשמה היא מדכאת, כמו אלכסנדר הגדול שבכה כשהבין שלא נותרו עוד עולמות לכבוש. אין כמו ניחוחה הרענן והדרוך של הציפייה. כמו הנשים שמאריכות ככל הניתן את תקופת המו"מ החיזורי. הן יודעות מה הן עושות. מומחיותן היא במשחק, בלהיות יפה ואדישה ולגרום לגבר להזקיר את נוצותיו עד קצה גבול היכולת. אחר כך אין להן הרבה להציע מלבד ריק מפוהק.
אוי, אולי אני נשמע מריר, וזו בכלל לא כוונתי. כי זה הכל יפה, זה בעצם מה שאני מנסה להגיד. אותי לא תתפסו חזרזיר מדושן ונינוח. החלטתי מתישו שזה בכלל לא הכיוון. בענייני חיים ואהבה אני שילוב של צ'ה גוובארה עם ז'בוטינסקי. שקט הוא רפש. תנו לי אחוות לוחמים ספרטנית ועזבו אותי מגידול עגבניות בפרובנס. זה משעמם.
וזה הכל יפה. המהמורות והאכזבות, התבוסות הקטנות. הכמיהה, הצורך שלא נענה. ההשקעות שיורדות לטמיון, רסיסי הלב המתנפץ. לא כואב - לא אוהב.