מתחת לפרווה

עכשיו אחרי בירות עם הפיינליסטית ואז עם הפיינליסטית פלוס הנוכחי, קצת יותר אמוציונאלי ומגיע לי קלוז'ר מול עצמי, בפתחו של עוד שבוע חדש של מלחמת הקיום שלי ביקום.

דבר אחד שעולה בחזרתו של גבר לביתו ועיונו בהתחדשויות האינטרנטיות הוא פער תרבותי, רחב ורדוד. אני מתכתב עם דברים שנאמרו ביני לבין המיתולוגית בעת פרידה טראומטית באמת, על תהום צרה ועמוקה. האמת שגם שם הוא היה רחב ורדוד, אבל הייתה בי המון מאוהבות הארדקוריסטית, ארבע שנים, מגורים משותפים, הגשמת פנטזיות, אהבה בעצמות. ואז עוד האמנתי בדברים שאישה אומרת לי ובכלל. לא כמו היום שאני יודע, שהכל נכון מאוד לאותו הרגע, וזהו. אישה תסתכל לך בעיניים, תספק את מיטב מניירותיה שיוגשו בצלופן ורוטב עשיר ומדוייק, ואתה תקנה את זה, רק כדי לשמוע אחר כך "כן, באמת הרגשתי את זה באותו הרגע, אבל דקה אחרי זה הכל השתנה ! " .

הן לא יקבלו תירוץ כזה, ד"א. הן הרבה יותר מדי חכמות בשביל שטויות כאלו. החוקים הם לא בילטרלים. לא טוב לך, תעשה ביד.

זו הייתה עבורי התנסות מרהיבה בנורמטיביות. מאז שאתם מכירים אותי, מעולם לא הייתי נורמלי יותר, נאמן יותר, קשוב ורגיש יותר, בוגר יותר, רגוע יותר, נותן יותר, מסתפק בפחות. ועדיין הייתי אמיתי, ובאמת שניסיתי. אפילו יותר משברונו ניסה להיות סטרייט. דרך אלפי "אין לי כוח", דרך מליון גבולות (באהבה?), וזניחות אחדות. גם כי אהבתי אותה מאוד, וגם כי באמת רציתי לתת לזה צ'אנס. אבל כנראה שיש פערים תרבותיים שאי אפשר לגשר עליהם, לא משנה כמה הסוטה הבוגר הפלורנטינאי הלא-לגמרי-גברי, הארטיסטי, הרגיש מדי, התקשורתי מדי, הלא מספיק שעיר ולא מספיק שרירי ולא מספיק נורמטיבי רוצה.

אין ספק, בתגובות פוסט מורטם יש מן השחרור, החשיפה. כמו הסרת מסכות. כמה נורא לגלות שהיו מסכות. כמה עצוב שיש אנשים שבשבילם מסכות זה דרך חיים. מזתומרת יש אנשים, רוב האנשים. הטובים שבבנינו ובבנותינו. מנהיגנו, האנשים הנערצים עלינו בכל תחום. איטס אול א שאראד. לייף איז א קאבאריי אול צ'אמפ.

אני סוטה.
(מה חדש) . היה לי מרענן ונעים וטוב כשהיה טוב. היה לי מתסכל ומעציב ומלחיץ כל פעם שמשו לא הלך לפי רצונה ולפיכך הלך פקקט. לא הרגשתי אהוב באמת רוב הזמן אבל זה התכתב עם השריטות שלי. היא מן הסתם צודקת, אנחנו באמת לא מתאימים. השקעתי המון אנרגיה רק בשביל לצוף. (ובשביל הצוף).

ממקום גבוה אני מאחל לה שתמצא את עצמה ותרגיש נוח שם. שתעשה חיל בבחינה כי באמת עבדה קשה וברצינות, ושתאהב את עצמה כי יש על מה. מהמקום הנמוך אני מעדיף לא לכתוב. יש בי אהבה והערכה ואני מעדיף את זה כך.

-

אנד אז פור מי (כנראה שזו לא הייתה מקריות ש"טעם החיים" נתקע כשניסיתי לצפות בו איתה)
איי מייד מיי מיינד אפ באק אין צ'לסי...
וון איי גווווווו
איים גוינג לייק אלסי.

למדתי שיעור חשוב.
תודה על הכל.