אז כן, שלשום היא שלטה בי והיה מדהים. היה חם, ועמוק, וסוטה. והעובדה שקדמה לזה שיחה כנה ופתוחה העצימה עוד יותר את ההרגשה המבצבצת, כאילו יש תקווה לאהבה, יש סיכוי לשינוי, אפשר להאמין, אפשר להתאהב.
והנה אתמול, למרות שהייתי ברמת מתיקות גבוהה עם פוטנציאל דביקות לא קטן, היא לא מצאה את הזמן לדבר איתי, עד 23:30, ואז ניהלנו שיחת מסנג'ר משמימה ותקועה עד שהתעצבנתי והתחלתי לירות משפטים נוקבים למקלדת.
היום היא התקשרה בבוקר, וסביב חוסר בהירות בנושא איזה יומולדת של חברה שלה שחל הערב, קבענו להידבר בהמשך היום כדי לדעת אם היא תבוא הערב. אני, באופן אישי, מאוד רציתי. מהרגע שהסתיים הסשן ההוא, מחשבותי התמקדו בסשן הבא, בסשנים הבאים. התעוררתי לחיים ואני רוצה לחיות.
בינתיים התקשר לקוח ורוצה לבוא לפנות ערב. אני צריך עבודה, אבל מעדיף להיפגש איתה, אבל הזונה לא עונה לי בפון. ועד כמה שזכור לי, הפון שלה תמיייייד פתוח. גם כשהיא ישנה. האם היא מסננת אותי? האם היא עסוקה מדי לענות, אפילו לשניה?
עכשיו הלבנים שנפלו מהחומה מאיימות לקפוץ חזרה למקומם. האם זו מהותו של קשר שליטה? האם הבנות שיוכלו לשלוט בי תמיד יהיו אלי ביצ'יות וקרות? משו לא ברור לי בבחורה הזו. יש בה משו מנותק לפעמים, כאילו היא סתומה, אבל אני יודע שלא כי בפעמים אחרות היא לא ככה. אני חושד שזה מנגנון הגנה נפוץ של כוסיות. לשחק אותה טיפשה כדי להרוויח זמן ולהרדים את היריב. וכן, אני רוצה להתאהב ולאהוב, אני רוצה להאמין, אני רוצה להצליח. אבל מטוסי סילון לא יכולים להמריא במהירות נמוכה, או להמריא ולנחות כל רגע. אהבה זה לא מונית שירות.
הקצבתי עד השעה ארבע להחליט אם להגיד ללקוח לבוא או לא, בתקווה שהיא תתקשר אלי עד אז עם תשובה. בינתיים כל החשק לשרת ולהישלט יורד, אני חייב להיות בעד הבחורה, ואני מתחיל להרגיש יותר מדי דז'ה וו לאיזו צפונית מפונקת ששירתתי ארבע שנים.
הו, הנה הטלפון הגואל. היא לא באה. היומולדת. ואני עוד הרגשתי רגשות אשם שעשיתי ביד בבוקר פעמיים.
לפני 18 שנים. 10 בינואר 2006 בשעה 13:53