מתחת לפרווה

לפני 10 ימים, המטפל במגע החדש והחתיך שלי (שתיים מחברותיי שלחו אותי אליו... "לא עמד לך כשהוא טיפל בך??" , ובכן, לא) פתח לי את הבכי, ומאז אני פשוט נקבה בכיינית, דומע מכל ניע, מדבר על הרגשות שלי, *מרגיש* את הרגשות שלי, ודברים מאוד מוזרים קורים.

למשל עכשיו בפיצוציה ביקשתי (וקיבלתי) מסהר, המוכר ההומו הציניקן חיבוקי ארוך, להרגיע קצת את המערבולות המשתוללות.

הסופ"ש הייתי בטיול לילי לנקניקולה ביפו, בסיבוב הזזת אוטו של שחרית, בסיור צהריים פלורנטינאי לשוק התבלינים וקניית כובע למקלחת בסופרפארם, בצפייה וניתוח פסיכולוגי של תרנגולות, עופרים, ברווזים, יענים, וטווס ערס אחד על בה אם ווה בפארק דרום. ובהופעה של זמר צעיר ומשוגע בשם רמי פורטיס בבארבי.

כמו כן הגעתי למסקנה שאני ממש ממש אוהב ללקק כוס. עומד לי מללקק כוס. כשאני רואה בחורה פות-נציאלית, אני מוריד אט אט את מבטי מעינייה היפות ורבות ההבעה, דרך שדייה העגלגלים והמפתים, במורד הוואדי, אל המקום בו ירכיה נפגשים, וחושב איך בא לי ללקק לה את הכוס. לנגן עליה בלשוני, לשמוע את תגובותיה, להביע את הרגשות שלי אליה בצורה בלתי מילולית ולפיכך פשוטה, ישירה, ולא נתונה לפרשנות מוטעית. להרגיש את רגליה נכרכות סביבי, את כפות רגליה על כתפי. את ידה מושכת את ראשי אליה, פנימה, צמוד יותר, לוהט יותר, רטוב יותר.

על החול הקסום מתחילת השבוע ירד המון גשם, והוא הפך לבוץ שכמעט הטביע אותי. אבל אז יצאה השמש, ובבוקר פתאום צמח קקטוס חדש, נוסף. פאלי, קוצני, וירקרק. הקקטוס האדום הקטן שלי, שקיבלתי במתנה בהופעה בפתיחת התערוכה בחורף, קיבל בית חדש, אדום ומרווח - תוצר של עיצוב נוף רגיש ואמיץ.

וגם למדתי הרבה דברים חדשים, וזה מוזר, אחרי שכבר חשבתי שאני יודע פחותויותר כל מה שיש לדעת, לעמוד לפתע כמו ילד עם עיניים פעורות - מול המראה.