החג הזה כבר יצא לי מהאף, כמו גוש קטן של חזרת שהתבלבל ומצא את דרכו למעלה. העיסוק המשפחתי המוגבר הזה באמת ובתמים מרוקן אותי מאנרגיה ומוציא לי את החשק לחיות.
איך, איך אפשר לכתוב על סקס או אהבה כאשר יושב לי על הוריד, ממש על החיבור בין הצוואר לשאר הגוף, תיאום שצריך להעשות בין אבי לאמי הגרושים, בקשר למועדי לקיחת הקופיף אליהם. היא אמורה לקחת אותו בחמישי והוא בשישי, שניהם ברחובות אבל הוא לא רוצה לקחת אותו ממנה או שתדע איפה הוא גר. היא מתנפחת בגלל שהוא לא רוצה ומרצה לי על איך אני אמור לעמוד מולו. (אני גם חושב שהוא אידיוט אבל ממש לא מתכוון לחנך אותו, והיא בטח לא זאת שאקבל ממנה הדרכות בנושא). וזה אחרי כל המלחמה והאכזבה של שבוע שעבר מול אמא של הקופיף. ברקע אחותי המעיקה, והקופיף שהיה חולה בתחילת השבוע ועכשיו בריא ועם כושר שאיבת צומי מוגבר.
בת השטן בילתה איתנו את ימי תחילת השבוע, ובאמת עזרה מאוד. היא מצאה את מקומה כאן, הפנימה כמה עקרונות שבהתחלה היו לא ברורים וגרמו ללחץ וחיכוך בינינו, והיחסים בינינו מתהדקים. מוזר לי, שלפתע מתגנבות למוחי מחשבות טורדניות, על בוגדנות אפשרית שלה, או על נטישה שלה, ובאופן כללי חשש מחוסר נאמנות שלה. אולי זה כי אני יודע שהיא זונה ביצ'ית, וששברה את ליבם של לא מעט גברים. (נו טוב, בנים.)
כמו כן, וזה כבר ממש מוזר, אני מרגיש רתיעה מסויימת מנשלטות, למרות שבפנטזיות שלי אני מרחיק לכת מאי פעם. זה כאילו...הדברים שאני מפנטז, נראים לי, אמממ, משפילים. זה אף פעם לא הפריע לי בעבר, כידוע, אבל פתאום אני לא בטוח שאוכל לעמוד רגשית בלראות אותה מזדיינת עם מישו בעודי קשור, או שמישו יזיין אותי וישפיל אותי לעיניה. ומצד שני יש כמיהה גדולה להשפלות כאלו ואחרות, (היא סיפרה לי שלעסה בביתה משו שלא היה טעים לה, ואז ירקה את זה למאכל החתולים, ונהנתה לראות אותם אוכלים את זה, כי היא חשבה עלי אוכל את זה) אבל כאמור, חשש ורתיעה, וגם רתיעה מלהיסחף איתה, להתאהב בה, להתרגל אליה.
אולי אני רק צריך לשתות יותר. אני מזניח את השתיה לאחרונה.
לפני 18 שנים. 19 באפריל 2006 בשעה 7:39
