לפני מספר שבועות, בעין הסערה, נפגשתי עם אבא שלי לשמוע בלוז בשבלול וסיפרתי לו על כל מה שקורה. הבעתי את חששי שהמוג׳ו שלי אבד לי.
הוא אמר : ״יש בך את האנרגיות המטורפות האלה.. הן בתוכך, תן להן לצאת״.
מאז שהבן שלי עבר לגור איתי לפני ארבע שנים, בתהליך שהלך והחמיר : הפסקתי להופיע, הפסקתי לעשות שטויות עם השיער, הפסקתי לכתוב, הפסקתי לרקוד, הפסקתי לצאת, הפסקתי להכיר, הפסקתי להזדיין, הפסקתי לעשות כושר...וגם די הפסקתי לצחוק ולחייך. למרבה המזל התהליך הזה הוא רברסבילי, ואני עוד רחוק מלהיות זקן מדי בשביל החרא הזה.
אז השבוע נכנסתי למוד ״Eye of the Tiger״ והתחלתי עם שכיבות שמיכה, כפיפות בטן, ותרגילי היוגה שקיבלתי מהמטפל במגע שלי. אני מחזיר לעצמי בהדרגה את הקפיציות, הגמישות, והסיבולת. הסתפרתי אתמול, ויש דיבור עם הספר לעשות סגול בשבוע הבא. אני שר עם הגיטרה האקוסטית, וגם מג׳מג׳ם עם החשמלית הנהדרת שלי בשביל להתחבר לאש הרוקנ׳רול מחדש, לסחף, לתעוזה, לעוצמה. אני שואף להגיע לרמת ביצוע מרשימה, ולהיות בכושר כזה שיאפשר לי גם ליהנות מהביצוע. התרחקתי הרבה יותר מדי מהפרפורמר שבי.
התגובות שהתקבלו למיילים מהמשתתפים באלבום, הבטה טסטריות המקסימות, והיועצים החיצוניים היו מעודדות, מחמיאות (לעיתים מאוד), וגם כללו מעט הערות שיטופלו. אספתי המלצות לבעלי המקצוע שאני צריך ושלחתי מיילים למקומות להופעות.
הערב אני יוצא למסיבת יומולדת של מישי בקומה ה58 של מגדל יוקרתי. אני יוצא גם מחר, ומחרתיים בצהריים ובלילה. אלוהים היא היוצרת הזדמנויות ומזווגת זיווגים, אבל צריך גם לעזור לה להפיק את זה.
רגשית אני בוער, תוסס. נפתח לי קצת התיאבון, גם לחיים.
