לילה של פיזוזים חסרי מחשבה במועדונית...אני מרפא את מכאובי ילדותי כילד חריג ודחוי בריקודי דארק אייטיז במועדון אפלולי עם סוטים כמוני....הלילה אין קנאה ואנחנו מפרגנים וצוחקים ונהנים ומסתחררים כמו נוער מצוקה (מנטאלית) שגנב ארגז בירות גולדסטאר מהמחסן של המכולת השכונתית...
אנחנו מתערבבים ומתערבבים..אין ספק-- מתחלפים הם כוח העילית של הבדסמ...מוכנים לכל משימה-- בים באוויר וביבשה....
"אם תהיה עוד חרמן בסוף הערב אני רוצה למצוץ לך" מחייך אלי איזה חמודון....תודה על המחמאה, באמת, אבל למה בנות לא מציעות לי את זה??
הולך בשלוש...לא רוצה להיות שם עד שידעוך...הדרך חזרה יפהפייה ומעוררת השראה כמו הדרך לשם...תמיד אני מרגיש המראה כשאני מטפס במהירות את העליה עם הנוף לים ולקו הרקיע של העיר המוזרה והנפלאה שאני גר בה...ואז אחרי...הנחיתה...בעודי פוסע בסלמה, עדיין עם הקולר על צווארי ואזיקי העור על ידיי, אני חושב על הדרך שאני עושה בחודשים האחרונים...מאז שהפכתי בפתאומיות לרווק לראשונה בחיי...וחושב על איך שהדרך ההיא שלובה בדרך הזו...לדאנג'ן...להכרה ולהיפתחות למי שאני באמת...
אז תודה לכולכם על ערב נפלא אמש....זיקית, המכשפה, דנדי, אוליב, ביאנקה, הרקולס, Qגלית, וללא גבולות...אה ולדיג'ייית המופלאה...וסליחה לכל מי ששכחתי...כנראה שתיתי יותר מדי קוורבו... ((?;
לפני 19 שנים. 6 באפריל 2005 בשעה 19:00
