הצעתי לסתיו, הברמנית מהדנג', נישואין. היא קצת נלחצה. זה היה בצחוק, אותו ההומור שמעטים מבינים לאחרונה משום מה. היא פשוט כל כך יפה וטהורה שם מאחורי הבר, ומביאה שתייה ומעניקה אוזן קשבת. על פניו, האישה המושלמת. מביאה שתייה ומקשיבה בפנים אוהבות. וזה עולה רק כסף. בלי ספיחים.
היה נחמד הלילה בגנון, תהום נשארה בבית מדוכאת, ואני הלכתי ברגל כמו בימים הטובים. לא היו המון אנשים אבל הדיג'יי ניגן דארק אייטיז בטוב טעם והיתה אווירה עמוקה ונינוחה. דיאה המדהימה ליטפה לי את האוזן בעודה מדברת עם Tיפוס. הצעתי להם להיות הכלבה שלהם וTיפוס נישק אותי על השפתיים (איכס). המלאכית השחורה עשתה אותי גאה כשהיבטתי בה מסשנת מישו. כזכור, אני הכנסתי אותה לקטע כאשר התחלתי איתה בהופעה שלי בקמלוט, והנה היא כאן, מסשנת עבדים בדנג', ולא נכנסת בהם ללא אבחנה אלא מגלה איפוק ומקצועיות. היה כל כך הרבה חן וזוהר בתנועה המאופקת שלה, ואז אחריה, לאחר שקיבלה את האישור, באו הצלפות חזקות יותר והחיוך עלה על פניה. היה לה מורה טוב ( :
אחד הדאונרים בזוגיות זה העובדה שאתה מושפע עמוקות ממצב הרוח של בן/בת הזוג. זה כמובן יכול להיות מאוד נחמד כשבן הזוג במצברוח טוב ואנרגטי. דיברתי איתה לאחר שסיימתי לעבוד, ובאמת ניסיתי להיות אמפתי ואוהב. הסרטים שהיא נמצאת בהם מוכרים לי היטב, גם מעצמי, וגם מהנסיון הרב עם האקסיות. זה הגיל הזה, משתחררים מהצבא, לא יודעים בדיוק מה לעשות עם החיים, רוצים ללמוד עיצוב ושיקרו דברים טובים מאליהם. נכנעים תחת כל משב רוח, מרגישים חסרי כוח לשנות. ואני עדיין מרגיש ככה לפרקים, גם בגילי המופלג.
אבל למדתי, כי הנה, אני משתנה לנגד עיני חזרה לעצמי. ומחר השינוי ימשיך ויתעצם. היום חייכתי, הייתי קשוב, עבדתי בכישרון וביעילות. ובלילה נהנתי. ייצרתי הנאה לעצמי. תמיד אמרתי לתהום, הרי אם אנחנו שנינו בגנון, זה מספיק פוטנציאל לאקשן, לא צריך לחכות לאחרים. אבל היא עוד לא הפנימה, ועוד קשה לה. קשה לה לחיות, ואני יכול להבין. צריך לספוג אוקיאנוסים של כאב לפני שאפשר לחוות את החיים מלמטה, להעריך את הרגע.
הירח והים והעצים והכבישים דיברו אלי הלילה. יש לי ריח של בושם על הידיים. אני רוצה לחזור לחיות.
לפני 18 שנים. 1 בנובמבר 2006 בשעה 1:31
