מתחת לפרווה

כל שעות השינה האלה ואני עדיין עייף מדי לזוז
קמתי בבוקר ב11 הלכתי לישון אחה"צ וקמתי ב11 בלילה
חלמתי על זנות ועל אהבה
קמתי עם מחשבות רעות
הבית הפוך חשוך וקר
מביט על בקבוק הטקילה והוא מביט עלי בחזרה
הוא לא צריך להגיד דבר--שנינו יודעים מה עובר לנו בראש

------לחיי האהבה! (Venus in Furs גומע בשתיקה)

מבוי סתום
דרך ללא מוצא?

זכרונות ...

תקופה קשה (מתי לא היתה תקופה קשה?)

אני לא שואף לחוף מבטחים. כל פעם שהגעתי ל"חוף מבטחים" בא צונאמי גדול ושטף את הכל.
נזכר במחשבה שהייתי מהרהר בה בילדות : שוחה בלב ים סוער בלילה קר...הייתי חושב על הרגע שבו מבינים שעומדים לטבוע...שאופסים הכוחות ואי אפשר יותר לשחות...
בניתי לי רפסודה קטנה מעץ של גיטרה חשמלית. בהתחלה לא היה בה כלום, ליקטתי דברים שמצאתי בדרך...השתדלתי לאמץ רק דברים טהורים ואמיתיים, כאלו שלא יתמוססו כשהסערה תשתולל וגלים אימתניים יכו בסירה...

אולי אלכוהול היה בחירה בעייתית ( ;

הופה לה-הגיעה הודעה אדומה שמציינת עד כמה אני זבל ולא ראוי למאכל אדם וכמה הכותבת מאוכזבת ממני. בסוף אני אחשוב שאני אמינם. מצחיק שמשאימים אותי בתנודתיות יתר בדיוק אותם אנשים שמתניידים כמו לאפ-דאנסר בכל מה שקשור ליחס שלהם אלי. אולי זה לא מצחיק.

כנראה שגם מקום פנוי זה משו
גם לריק יש נפח ואפקט

דמעה קטנה עלתה וחזרה כלעומת שבאה

נו שיצא כבר הבכי, שיצא...