אתמול היה לי יום מעולה ופרודוקטיבי.
אחרי שהלכנו לישון בשש בבוקר בהרגשה קשה אחרי הסצנה בגנון, קמתי ב12 והיתה לי חצי שעה להתארגן. היה בינינו ריחוק רב, ובקושי דיברנו.
ברבע לאחת נחתתי במשרדו המפואר של מפיק המוזיקה המזרחית המיתולוגי. יחד איתו ופמלייתו נסעתי ליבנה, באוטו פשע עם כבוד, לאולפן בו הוא בדרך כלל עובד. התחברתי אליהם בהדרגה, ובדרך חזרה כבר היינו חברים טובים. סיפרתי לו גם על הבדסם, והוא נדלק... הצלחתי בתבונה ורגישות לסמן וי גדול ומחוייך על כל אחת מהמטרות שהיו לי בצאתי לפגישה הזו.
עוד מהדרך התקשרתי אל האקסית הטרייה, וביקשתי שתבוא בהפסקת האוכל שלה בקורס הברמנים. היא חששה, חשבה שאני רוצה לעשות שיחת סיום קשר לצמיתות. אבל אני פשוט הייתי חרמן, נשארתי מאוד בלתי מסופק מהלילה הקודם, והרגשתי את הגחלים לוחשות לי בגוף. היא הגיעה קצת אחרי ארבע וחצי, ולאורך שעה היכיתי אותה, נתתי לה למצוץ לי בהשקעה וללקק את הביצים, ואז זיינתי אותה בתנוחות שונות ובמרץ רב, לפטתי את שדייה רבות אחרי יותר משבוע שלא נגעתי בשדיים (היא לא הרשתה), ולבסוף גמרתי לה על הפנים כמות נאה מאוד. לפני שחזרה לקורס, שאלה אם יש לי כמה מטבעות בשביל מכונת השתייה שם. אמרתי לה לרדת על ארבע, וזרקתי לה מטבעות על הרצפה, לאורך המזדרון. היא הרימה אותם, ולבסוף זרקתי לה שטר של חמישים ואת המפתח לבית : 'זה בשביל הזיון, ובשביל מצרכים לארוחת ערב' .
בשש הלכתי להביא את הפליירים להופעה מהדפוס, והצלחתי לתפוס מונית ברגע הנכון בו אני נאבק בעשרות הקילוגרמים אשר מוחזקים בידי. האיש בדפוס שאל 'רגע, איך תיקח את כל זה?' עניתי לו שאני קשוח, אני מהסאדו מאזו.
בערב היתה חזרה ראשונה מתוך שלוש לקראת ההופעה עם כל הנגנים. זו היתה ה*חזרה הראשונה* הכי טובה שהיתה לי בשנים האחרונות. היתה אווירה מעולה, הנגנים הגיעו מוכנים, הגיטריסט החדש השתלב נפלא ומוסיף המון, ואני הצלחתי לנהל את החזרה בלי להתעצבן, לשיר היטב לאורך שלוש שעות בלי להשתעל אפילו פעם אחת, ואפילו לא הייתי הרוג אחרי זה. האימונים האינטנסיבים שלי בשבועות האחרונים השתלמו.
כשחזרתי הביתה אחרי חצות היא בדיוק סיימה להכין את הסלט שהתלווה לקציצות הטעימות ולפירה. אכלנו ודיברנו, ואז הלכנו למיטה והזדיינו מתחת לפוך, מה שנקרא, זיון עם אהבה. אני שמח שלא השארנו את זה בנקודה הטעונה של אתמול בבוקר. זה לא שעכשיו הכל ורוד, ותמיד יש בעייתיות במפגשים בינינו, היות ושנינו יודעים שלא חוזרים כרגע או בחודשים הקרובים. אבל לפחות שנינו רגועים יותר.
היום בצהריים אני בשינקין, עם קולר שוט ואזיקים ובגדי פטיש, מחלק פליירים להופעה... אם מישו בסביבה, שיקפוץ להגיד שלום ( :
לפני 17 שנים. 21 בדצמבר 2006 בשעה 8:49
