אתמול קרה דבר די מדהים.
התעוררתי עם תהום אחרי 3 שעות שינה, הבאתי את קופיקו, ואחרי שחזרנו תהום באה עם תיק לסופ"ש. רציתי סופ"ש רגוע כיפי וחמים, מלא באהבה ואינטימיות, ואנחנו פרודים ליברליים הרי.
עוד לפני שתהום הגיעה התחיל מבול של טלפונים, לקוחות ונגנים שרצו לקפוץ, אחותי רצתה לבוא להביא לקופיקו מתנת יומולדת באיחור, והאקסית המיתולוגית שרצתה לבוא לקחת את הטרנינג ששכחה (חח) , ולא הפריע לה שתהום כאן. כך שדי מהר הבנתי שבצהריים אני לא אשן.
אחותי הגיעה וקיבלה תה עם דבש, ואז האקסית הגיעה במלוא הדרה. ישבנו בסלון, אחותי, האקסית, קופיקו, תהום, ואני, והיתה אווירה משפחתית וחמימה. אחרי שאחותי הלכה, לקחתי את האקסית ואת תהום לאולפן וסגרתי את הדלת. אמרתי להן שהן שתי הנשים האהובות של חיי, ושאני רוצה שסוף סוף נדבר שלושתינו ונגבש יחסים חיוביים. תהום פתחה ואמרה לאקסית שהיא שמעה עליה המון, ושתמיד היתה בסרט שהיא שולטת מדהימה ושלעולם לא תגיע לרמתה, ואילו האקסית אמרה לתהום ששמעה ממני שיש לנו חיבור מעולה, ושאני מאוד אוהב אותה. המשכנו לדבר שלושתינו, על הסיבות לפרידה מכל אחת ועל הנקודות המקבילות, על משבר השחרור שהאקסית עברה ותהום עוברת. היה ממש נעים וכיף לחשוף את הקלפים, ולדבר לעומק ולעניין, בנוכחות כל המעורבים. אמרתי להן שאני מאוד אוהב את שתיהן, ועם אף אחת מהן לא הצלחתי להישאר.
התרגשתי והתמוגגתי, ולא ניסיתי להסתיר את זה... אמרתי שאני חייב תמונה של שתיהן, והצבתי אותן בפריים מול הimac וצילמתי סט, כאשר בתמונות האחרונות נדחפתי גם אני לפריים. כשצילמתי את התמונה הראשונה אמרתי 'הו, זה חומר משובח לאוננות...' האקסית שמרה על קול לאורך כל הדרך, והמתח היחיד נרשם כאשר תהום דיברה איתה על בדסם. לאקסית לא היה קשר משמעותי לפני, ולא אחרי, וגם לא עשתה שומדבר בדסמי מאז הפרידה. תהום שאלה אותה איך זה יתכן, כי הרי זה טבוע בה ומה שהיה לי איתה לא בא רק ממני. ראיתי שהאקסית קצת מתערערת, ומנגד תהום לפתע מרגישה בטוחה בעצמה יותר. פיתחתי את הנושא קצת על מנת לצאת מהבור, ואז שאלתי בחיוך, 'מתי עושים סשן משולש? אני אשלוט בשתיכן...' שתיהן עשו פרצוף של 'היית מת', ואמרו, 'אם כבר הפוך, אנחנו נשלוט בך....' חייכתי לעצמי בסיפוק, מניפולציות שכאלו של טיזינג ושליטה מלמטה זו המומחיות שלי (( :
אני נורא שמח וגאה בבנות שלי ( ; באמת, אני איש של אהבה, משתיהן נפרדתי כשעוד מאוד אהבתי, ואני מאמין שכך צריך להיות. אני לא מאמין בנתק, אני לא פוחד מהכאב. אני חושב שכנות מוחלטת זה הדבר הכי מדליק ומחרמן בעולם. ואני חושב שמחלוקות רומנטיות, קנאה, רכושנות, חרדות נטישה וכאלו, צריך לבטא ולפתור כמו אנשים בוגרים - בעינויים מכות והשפלות !
לפני 17 שנים. 30 בדצמבר 2006 בשעה 10:47
