האהבה שלי טוטאלית, מקיפה, עוטפת, חונקת. איני פטור מטעויות. נפגע בקלות, מתקרר בשנייה, נסוג אל החומות. אש מצד אחד, ואקום מהצד השני. גיליתי שהואקום מושך אפילו יותר מהאש. רודפים אחרי מי שבורח ובורחים ממי שרודף...יש לי נסיון עשיר, ואני יודע לתפקד במערכת יחסים בוגרת; לוותר, לסלוח, להעניק, להתאכזב במידה ולהמשיך הלאה. אך באהבה שלי אין שומדבר בוגר או נבון. האהבה שלי היא ילד קטן ומופרע-צמאה כמו הלך אובד במדבר--לפעמים יש נטייה לראות פטה מורגנה --נווה מדבר ירוק איפה שבפועל יש רק חול צהוב ויבש...
הטוטאליות מביאה לשיאים בשני צידי הסקאלה. חום וקור, קירבה וריחוק, אושר ואומללות, צחוק ובכי, חיים ומוות. גם השעמום הטוטאלי הוא הרבה יותר משעמם משיעמום רגיל.
האהבה שלי היא מפלצת, סופה, האהבה שלי רוצה, שועטת, בועטת, עפה אל על וכנפיה בוהקות בשמש...נפגעת ממכת בברק וצוללת אל ים שחור וקר, קופאת מקור, פרוותה רטובה, עלובה...צוללת כמו ספינה טרופה עד הקרקעית...ממתינה לדייגת חיננית, כבר לא בולעת כל פיתיון...וכשלפתע יעלה בנחיריה אותו ריח משכר של פיתיון ראוי, היא תבלע אותו בשקיקה, במוחה עוד תזכור את הנפילה, לכן יכאב לה קצת כשהקרס ינעץ...וכבר לא יצטרכו למשוך אותה למעלה...היא תמצא בעצמה את הכוח לשחות לחוף, תנער מעצמה את המים והאצות שדבקו, פרוותה תתייבש בשמש וברוח החמימה והיא תמריא...גבוה ויציב...
רציתי שנהיה בייחד מהיום בערב עד יום ראשון בבוקר. (למעט חלונות קטנים של עבודה וסידורים)
אמרת שצריך גם זמן להתגעגע. את בטח צודקת...רק שעייפתי מגעגועים. "עייפתי" זו מילה שעושה הנחה. נשרפתי כל רגע בשבעת החודשים האחרונים בגעגועים. כשאני אוהב-הגעגועים הם בלתי נסבלים.
אז הלכתי לישון.
ישנתי מ17:00 אתמול עד 7:30 היום. קשה להגיד שעזר במשו. אולי רק בהיווצרותה של איזו רתיעה, טינה קטנה, רוורס, שאת בטח תדעי להעלים בלי הרבה בעיה. זו אחת הבעיות בפמדום : אתה משקיע זמן, מאמץ, ורגשות במציאת אישה שתוכל לשלוט בך...ואז אתה באמת מוצא אישה שיכולה לשלוט בך...( :
ידעתי שיסתבך.
לפני 19 שנים. 5 במאי 2005 בשעה 5:22
