אני מתוסכל.
מה הטעם להיות במערכת יחסים 'בדסמית' אם אין בה בדסם?
אני די משוכנע שיש בחורה או שתיים שהיו שמחות מאוד לשלוט בי, ואם היתה להן האופציה, הן היו חוגגות עלי השכם וערב. גם בכיוון ההפוך, נדמה לי שהייתי מוצא מישי שהייתה מאוד משתוקקת שאשפיל אותה ואכאיב לה כמיטב יכולתי ונסיוני.
אז תהום לא רוצה ממש להישלט, מקסימום לקבל כמה ספנקים בעדינות, למצוץ, ושאזיין אותה. ולשלוט, וול, היא פשוט לא. נראה שכל העניין מטריח אותה עד כאב. אז מה עושים? האם בשביל זה גדלתי וצמחתי, והגעתי לכלוב, והיכרתי כאן מישי, דווקא כאן, על מנת שלא אהיה יותר בסיטואציה עם בת זוג שלא חולקת עימי את העדפותי המיניות, וש'עושה טובה' ?
זה מתסכל, אנחנו כבר כמעט שנה וחצי יחד, עברנו כבר דבר או שניים, ובמקום להתפתח ולהעמיק אנחנו בריגרסייה מטורפת. לאור החודשים האחרונים, אפשר לומר שעם האקסית המיתולוגית הונילית שלי כבר היה יותר בדסם. ואני מודה, אני צריך את זה, ומוצא את עצמי נאלץ לכבות ולהשקיט את הדחפים, כדי לא ללחוץ עליה, ובמיוחד כדי לא להתאכזב פעם אחר פעם. אבל מדי פעם אני מתפתה להאמין, מתפתה להפשיר, ואז המציאות שוב מכה בפני.
וזה בכלל לא קשור לשלישיות למיניהן, גם סשנים סטנדרטיים של אחד על אחד בקושי מתקיימים. ואם היא לא בקטע, אז בשביל מה היא שורצת בכלוב? בשביל מה כתוב לה בפרופ שהיא פתוחה להצעות מעניינות, היא אפילו לא טורחת לענות להודעות שהיא מקבלת.
אני שונא להרגיש ככה, וזה ממש לא עושה לי טוב. והדבר האחרון שאני רוצה זה שהיא תעשה דברים רק בשביל לרצות אותי. זה לא מרצה אותי, אני ישר מרגיש בזיוף. מה שכן הייתי רוצה, זה שהיא תהיה כנה עם עצמה ואיתי, ותגיד לי איפה אנחנו עומדים - באמת. אני לא נעשית צעירה יותר, וחשבתי לתומי שהגעתי למצב בחיי שהמיניות שלי יכולה להתבטא בחופשיות, בתוך קשר רומנטי אמיתי. בשביל זה חזרנו? בשביל קיפאון מיני, בשביל שהיא תחיה על חשבוני, ובשביל יציבות בורגנית מזוייפת?
לפני 17 שנים. 6 במרץ 2007 בשעה 13:05
