בשתי הפעמים האחרונות שהתעוררתי, אתמול אחר הצהריים והיום בבוקר, זה היה מסיוט על האקסית. הסיוט של הבוקר היה יותר גרוע. הסתובבתי ברחבי העיר וצרחתי---לאקסית היו חיים חדשים והיא התייחסה אלי בחשדנות מהולה ברתיעה. קמתי עם כאב חד בבטן...כאב של געגוע...אני מוצא את עצמי לאחרונה ממש מקנא בזוגות שאני רואה. אף פעם לא חשבתי שאהפוך להיות אלי מקביל או קארי מהעיר הגדולה.
שבת בבוקר. לאקי עוד ישן במיטתו. (מיטתי למעשה, כשהוא כאן אני ישן על ספת הוייניל האדומה) בקרוב יתעורר ויתחיל לדרוש את מנות הצומי שלו ואני אתן.
מי יתן לי צומי מי?!?
הכאב הזה שאני מרגיש עכשיו מחזיר אותי לחודשי הסתיו...הקירות צעקו ובמשך כמה חודשים רק הרגשתי את הכאב הזה כל הזמן והוא לא הרפה לרגע. עד שהצלחתי להרדים קצת את המקום...דבר שגם גרם לי לטשטוש כללי ולתחושה של מוות רוחני. עכשיו, כשאני נותן ללב שלי טיפה לרוץ חופשי, כשאני לוקח סיכון...הכאב צף חזרה ואני לא בטוח שיש לי יותר כלים להתמודד איתו כעת.
הקן עומד בסכנה-לא שילמתי שכ"ד יותר מדי זמן כתוצאה מירידה בעבודה במהלך פסח, קושי בגבייה אצל גורמים מסוימים, הקשחה של הבנק, וגם הזנחה שלי וסירוב של אמאשלי לעזור למרות שזה ממש לא בעיה עבורה. אני בן 29, היא מעולם לא הצליחה לחנך אותי אבל כנראה שלעולם לא תפסיק לנסות. עד שהיא תמות. וגם אחרי זה היא בטח תתחיל להופיע בסיוטים שלי כמו האקסית.
מחנק ועלבון בגרון.
למה אני לא יכול פשוט לחיות קצת.
אלוהים! קצת שקט, מה קרה? את לא יכולה לזרוק לי כמה עצמות? משו?
מלאך. אני צריך מלאך. עדיף מלאכית. לא נמשך לזכרים.
"זרקי לי חבל כי אני שוקע"
לפני 19 שנים. 28 במאי 2005 בשעה 5:58
