"מקום בראש
מקום בלב
ותקרא לי כשכואב..."
מילותיה של האוכפת, בקול רך מתוק ונוגע, שניות אחרי שגמרתי מחיכוך על רגלה. אני חושב שזה יפה והרגשתי צורך לשתף גם בדברים היפים ולא רק בג'יפה. חוצמזה שיום אחד בעוד הרבה שנים אקרא את הבלוג הזה ואני רוצה לזכור שגם היה הרבה כיף בתקופה המטורפת הזו.
----
ז' ו ז' רוקדות בגנון כשאני נכנס. נשיקות והתלטפויות והכל...ולחשוב שאני הכרתי ביניהן...ושהדברים שהן אמרו לי זו על זו בהתחלה היו כה שליליים...אולי צברתי כמה נקודות בכרטיס הלייפסטייל שלי לגן עדן. אולי להפך...*
הרבה אנשים יפים ונחמדים הערב...כיף לפגוש את כולם...כבר בדרך הרגשתי את זה...לפעמים אני עצוב, לפעמים ממש מדוכא, ולפעמים אני חושב ש...וואלה, מגניב...
הסשנים ה(כאן היה אמור לבוא שם תואר לא מחמיא במיוחד אבל צונזר כי אולי זה רק הסרט שלי) נגמרים סופסוף...דארק אייטיז...רררר.....לו כל דבר בחיים היה בטוח כמו דארק אייטיז ברמקולים והמכשפה הכוסית מפזזת ברחבה...
דנה רוקדת ומשתובבת עם כולם...אולי חוצה גבול פה ושם אבל הכל באמת ברוח טובה...עד שהיא ננזפת קלות והולכת הצידה מבוישת. (באמאשלכם, פעם אחרונה, אני לא שיכור! אני רוקד ככה כי ככה אני רוקד כשאני משתחרר. אני משתובב כי זה הדאנג'ן ובשביל זה אנחנו שם...לשתות אני שותה לא מעט כעניין שבשגרה ותשאלו כל מי שמכיר אותי-זה לא בהכרח עושה אותי שמח, ובשביל לאבד שליטה אני צריך דומית מוכשרת מאוד-אלכוהול לבד פשוט לא עושה את זה)
ועכשיו נשיקה ענקית וחיבוק אוהב לQגלית. אמרת לי מילים שעשו לי לבכות...והמשכת לדבר גם כשהדמעות שטפו לי את הפנים. היית לי עוגן ואי בסערה...את חמה ואוהבת ונהדרת ואני אוהב...תודה ששמרת עלי. }{}{}{
לפני 19 שנים. 8 ביוני 2005 בשעה 0:54
