לפני 17 שנים. 23 ביוני 2007 בשעה 1:09
כשהיא בוכה אני מתגייס
כשאני על סף בכי היא תמיד איננה
כשהיא רוצה אני מספק
כשאני רוצה היא בענייניה
כשאני כואב היא לא מבינה
כשהיא כואבת אני מייעץ ומרפא
כשאני שיכור אני מוותר
כשהיא שיכורה העולם עוצר
כשהיא חלשה אני מתחזק
כשאני חלש היא נעלמת
כשהיא חזקה אני מתגמד
כשהיא חלשה היא שואבת
כשלבי בוער היא קפואה
כשלבה בוער אני נמס
כשאני צריך אותה והיא מספקת
אני מחשיב את זה סוג של נס
כשהיא צריכה אני שם
כשאני צריך היא לא
אני מבין אותה גם בלי מילים
היא לא מבינה גם אחרי שאני מסביר
לה יש מאהב
לי אין ולא כלום
היא מקנאה בזוטות
אני נאלץ להשלים
היא מחייכת
ואני זעוף
היא מסמנת
ואני בא
היא רוצה
ואני נותן
היא מתקשה
ואני עוזר
ואז היא לוקחת
ושוכחת
ומורחת
לי על הפרצוף
בגאווה
את מה שבזכותי היא ליקטה
שבזכותי היא אספה
ולא נותנת חזרה
לא נותנת חזרה