אתמול היה יום קשה.
התחלנו את קורס מים פתוחים מתקדם (כוכב שני) בצלילה לעומק 22 מטר לספינת הסטי״ל הטרופה בים סוער וגועש עם ראות מינימלית, גלים זועפים, רוח חזקה ואובך.
תהום התקשתה בשתי הצלילות. בראשונה כמעט נגמר לה האוויר עוד כשהיינו למטה, ובשניה היא לא כל כך הצליחה לשקוע וגם כשכן צפה למעלה שוב ושוב. למרות הקשיים היא לא התייאשה ולא נשברה, ויוליה המדריכה הנינג׳ה אמרה לי בעודנו לוחמות את דרכנו החוצה מהים העוין והאפור: ״יש לך אישה חזקה!״.
היום הים נרגע והראות השתפרה, וצללנו שלוש פעמים. הראשונה היתה אל ספינת היתוש (עומק 30 מטר). השניה היתה צלילת ניווט עם מצפן, והביצוע שלנו גרר מחיאות כפיים מיוליה. בשלישית עשינו תרגילי ציפה מתקדמים והרגשנו ממש טוב ובשליטה, ואז צללנו דרך צינור ברזל ארוך ורחב ששכב על הקרקעית. סיימנו את הקורסים בהצלחה ועכשיו אנחנו צוללניות כוכב שני מוסמכות של PADI. נסענו הביתה אחרי שבוע מאוד עשיר בהרפתקאות ובהתרחשויות.
זו לא היתה חופשת סתלבט ורוגע. הקורסים היו תובעניים ומתישים, וחוץ מהם גם עשינו עוד הרבה דברים על היבשה. רוב הזמן היינו בהולות ומשימתיות, ממש כפי שהיינו כשיצאנו מהבית ביום ראשון ב3 בבוקר, כשאני אחרי 8 ימי עבודה אינטנסיבית רצופים על המופע שעולה מחר.
ביום ב׳ נסענו לצלם במצפור הפלמינגו ופגשנו חברה ותיקה ואהובה שבאה עם משפחתה לביקור קצר מקנדה.
בשלישי לפנות בוקר הלכנו את המסלול של עין נטפים. התחלנו ב5 עם פנסים בחושך ותהום היתה ביצ׳ כשטיפסנו למטה בתוך המצוק:
״אני לא רואה את המדרגה הזו בסלע!#!@!@#!#@״
״אוקיי, את לא רואה אותה אבל היא עדיין שם!״.
בשלישי גם עלינו בשקיעה לתצפית הר יואש וכשחזרנו האוטו השכור לא הניע. למרבה המזל כמה דקות קודם לכן מור הציעה לזוג חמוד על הפסגה לצלם אותם, ואותו הזוג בדיוק עבר כשנאבקנו בסטרטר והציע שיעלו עם הרכב שלהם והכבלים ויניעו אותנו. אחר כך הלכנו למזרקה המוזיקלית.
ברביעי אחה״צ קיבלנו כצ׳ופר ביקור מודרך במצפה התת ימי.
בחמישי לפנות בבוקר נכנסנו לרכב במטרה לנסוע לפארק הצפרות אך הרכב *שוב* לא הניע. לקחנו לשם מונית וכשחזרנו התקשרנו לחברת ההשכרה והם שלחו מישו שלקח את הרכב למוסך, ואז הביא לנו רכב חדש ומשופר כשסיימנו את הלימודים. משם נסענו לחוף מגדלור לשנרקל אך היה קררר בלי החליפות וחזרנו לחדר לקיים מצוות.
בשישי רצינו לעלות את הר צפחות אחרי הלימודים אבל בגלל האובך והצלילות הקשות ויתרנו והלכנו לגן הבוטני במקום.
___
לצלול היה חלום שלי במשך כמה עשורים. אני זוכר איך הייתי משנרקל בגיל 18 ורואה את הבועות הגדולות שעלו מכיוון הצוללנים ונראו לי כמו בועות כספית כבדות ומנצנצות. כששנירקלנו במאפיה איילנד בטנזניה בירח הדבש לפני שנתיים וחצי נשבעתי שבקרוב נעשה קורס צלילה.
היה מורכב למצוא לזה זמן, ושמור תקבל חופשה מהעבודה. אחרי שכבר סגרנו הכל הבנתי שבגלל ניתוח המעקפים שעברתי לפני 5 שנים אדרש לקבל אישור מיוחד מרופא צלילה. המועדון שלח לי את רשימת רופאי הצלילה אך זה לא היה כל כך פשוט למצוא אחד. הרוב לא ענו, וכשכבר כן ענתה לי מזכירה של רופא צלילה והסברתי לה את המצב היא בדקה איתו ואז אמרה לי ביובש ובחוסר איכפתיות: ״אתה לא יכול לצלול.״
המשכתי לחפש ומצאתי רופא צלילה ברחובות שהסכים לקבל אותי, אבל כשהגעתי אליו הוא אמר שבדק ולמעשה הוא לא יכול לאשר לי כי בגלל מצבי אני צריך רופא צלילה *בכיר* והוא לא בכיר. נשאר עוד חודש עד הקורס המיועד וממש התחלתי לדאוג. התיישבתי על הפרוייקט בכל כוחי, השגתי הפניות לבדיקות, חברה ותיקה ומהמממת עזרה לי להשיג תור לאקו לב במאמץ מהיום למחר. עשיתי צילום חזה. הלכתי לקרדיולוג וקיבלתי מכתב. איתרתי רופא צלילה בכיר בתא הלחץ בחיפה שהיה מוכן לעזור אם אשיג את כל המסמכים ואעבור את כל הבדיקות בהצלחה.
זו היתה חתיכת דרך אבל בסופו של דבר קיבלתי את האישור הנכסף מבעוד מועד.
מוסר השכל-אל תתנו לאף אחד להגיד לכם שאתם כבר לא יכולים להגשים את החלום שלכם.
וגם, כמו שלימדו אותנו באחד מסרטוני ההדרכה של PADI בקורס:
Go places, Meet people, Do things.
אנחנו כבר עם הפנים להרפתקה הבאה.
