מתחת לפרווה

היה סופ"ש מאתגר, כאשר הקופיף בחופשה היה צומי ושואב בדרכים לאו דווקא חיוביות, ובלי קשר לכמות הצומי שהוא קיבל. הלכנו ל'מת לחיות 4' בשישי ולים בשבת, ושיחקנו ודיברנו ובישלנו וקראנו. ההתנהגות שלו היתה מתריסה והוא נהנה להיכנס למשחקי כוח איתי. הוא גם למד לנגן כמה שירים על החלילית, וכל פעם שגירשתי אותו מהמחשב (סלע מחלוקת טריטוריאלי מרכזי) הוא פנה לנגינה. עכשיו, אני חושב שזה יפה שהוא מנגן, ואני תומך בזה וגם אמרתי לו, אבל עבורי זה היה די קשה. הוא ניגן מחרוזות של 'יונתן הקטן', 'אור חבצלות', ועוד איזה מנגינה מוכרת אך לא מזוהה, וגם חיבר ביניהן ויצר לחנים חדשים. מדי פעם הוא גם נתקף ג'אזיסטיות והשמיע צלילים אקספרמנטליים מהחלילית, שהזכירו יונה שמבצעים בה מעשה סדום. כך לאורך הסופ"ש כולו. אני חושב שאפשר לגייס אותו לשב"כ, לעבודה מול אסירים ביטחוניים כבדים. כמה מחרוזות כאלו, והם ישברו ויתוודו.

תהום עבדה בשני הלילות, וכבר בשישי בבוקר הציעה שאולי אפגש עם מישי במוצ"ש, (שכן היא יודעת עד כמה המוצ"שים האלה שאחרי סופ"ש עם הקופיף טעונים עבורי, ועד כמה אני זקוק עכשיו לחיזוקים, לTLC ולRNR), ואף הציעה את מי. ניסיתי להשיג אותה בשישי בערב, אך ללא הצלחה. בשבת בצהריים, לאחר שחזרנו מהים, היא לפתע התקשרה, אמרה שרק עכשיו ראתה שחיפשתי אותה יום קודם. כששמעה שרציתי לממש את הבטחתה לבוא ולתת לי חיבוק, אמרה שתבוא בערב וקבענו שהיא תתקשר לפני שתצא. הרגשתי את החיוך חוזר לי, ותהום הגיבה גם היא בשמחה, והחיים נראו לא כל כך נוראים למרות הכל.

כשראיתי שהיא מבוששת להתקשר אזרתי אומץ וחייגתי בעצמי, אחרי שקופיקו נלקח. היתה ממתינה, וחצי שעה אחר כך היא כבר לא ענתה, ואז מאוחר יותר כשניסיתי היתה שוב ממתינה. נעצבתי עד מאוד, וחשבתי איך במקום להיות מחוזק, יצאתי מוחלש עוד יותר. הביטחון העצמי שלי בקרשים. הקסם איננו, והכל קורה רע. העברתי את הערב בהאזנה למוסיקה, עם סמירנוף ופרימור אשכוליות, עד שתהום חזרה באחת אחר חצות, והלכנו לישון. הייתי מאוד מדוכא ושבור (ושתוי), אבל זכרתי להגיד לה שאני מאוד מעריך את הגישה שלה בנושא, אפילו שזה לא הלך, ושאני אוהב אותה.

קמתי בבוקר ועשיתי מע"מ. עכשיו אני הולך לעבד איזה שיר שהלחנתי לאיזו זמרת. בכוח. כנראה שאין דרך אחרת עכשיו.