כן, אז אחרי שנתיים (וואו איך שהזמן טס) באתר החלטתי לפתוח בלוג משלי. קצת מוזר שאדם שהתעסק בעבר (ואולי גם בעתיד) בכתיבה לא כותב בכלוב בלוג משלו.. כבר הרבה זמן לא כתבתי, והאמת שחסרה לי הכתיבה. חסרות לי התגובות האוהדות של קהל הקוראים, חסר לי המתח, האקשן, הרומנטיקה. רוב הסיפורים שכתבתי עד כה עסקו בעיקר במערכות יחסים. (לא בדסמיות). אהבה, פרידה, מתח. אף פעם לא כתבתי סיפור ספנקינג, (הגיע הזמן, לא..) בבלוג אנסה לראשונה לכתוב סיפורי ספנקינג שאני מקווה שיגרמו לכם לגמור עוד לפני שתספיקו לגמור את הסיפור.
זה אתגר. ספנקינג לא פופולרי במיוחד בארץ. המטרה שלי היא להביא את פטיש הספנקינג למרכז הבמה. לגרום לכם להבין איזה פטיש מופלא זה, וכמה הנאה אפשר להפיק ממנו. אני מקווה שסיפורי הספנקינג שלי ירגשו את קהל הקוראים בכלוב, בדיוק כפי שהסיפורים שפירסמתי ריגשו את קוראיהם הוונילים, (והלא וונילים..)
כמו שכתבתי, ספנקינג לא פופולרי במיוחד בארץ, וחבל. אני חושב שהרבה אנשים מהסצנה יכולים להנות ממשחקי התפקידים שהפטיש הזה מגלם בתוכו. צריך רק לנסות פעם. הרי בעבר גם לא אהבו בארץ סושי, והיום? תראו איזה פופולריות הסושי תפס. כל הייטקיסט ממוצע שולף צ'ופסטיק בכל פעם שהוא מתיישב לאכול צהריים, לוכד בתוכם את חתיכות הדג הנאות ותוחב אותם לפיו לא לפני שהוא טובל אותם ברוטב סויה. אני חושב שכמו שטרנד הסושי השתלט על חלק ניכר מהחיך הישראלי, כך גם יכול הספנקינג להתפשט לעוד ולעוד בתים בישראל ולכבוש עוד ועוד מבצרים בארץ הבי די אס אם.. צריך רק לתת לזה צ'אנס. כמו שטעמתם סושי לראשונה, אני מזמין אתכם לטעום את טעמה של הצלפה.. מי יתן וטעמה יהיה ערב לכמה שיותר אנשים..
