הן עומדות אחת ליד השנייה במשרד המנהלת. פניהן מופנים אל עבר הקיר, הידיים מונחות על הראש. בחדר שוררת דממה. כל אחת מהן לבושה בחולצה לבנה מכופתרת ושמלה כחולה קצרה. על ראשן הן חובשות כובע. אל החדר נכנסת גברת גורן. לבושה בחליפה שחורה היא צועדת אל מרכז החדר.
"בוקר טוב בנות. אתן יודעות למה אתן כאן?"
"כן, גבירתי", הן עונות לה".
"חשוב לי שתדעו שהפעם הגזמתן. לא מאחרים לבית הספר, ובמיוחד לא לשיעורים של מר כהן. השיעור של מר כהן מתחיל בשעה 10 בדיוק ואתן צריכות להתייצב בכיתה בדיוק בשעה הזו, אפילו לא דקה אחרי, הבנתן?!
"כן גבירתי, אני יודעת שאסור לאחר לשיעור, אבל זה לא קורה לי הרבה. אני ממש מצטערת, בבקשה אל תלקי אותי גבירתי, אני לא אעשה זאת שוב, מבטיחה"
"זה לא קורה לי הרבה" זה לא תירוץ יעל. בית הספר הזה לא סובל איחורים ואתן יודעות את זה. אתן יודעות גם מה קורה למי שמאחרת, מי שמאחרת-חוטפת"
"יעל, לכי בבקשה לפינה ושימי שתי ידיים על הראש. מאיה, גשי בבקשה אל השולחן, תתכופפי, תרימי את שמלתך ותורידי את התחתונים"
"כן גבירתי", ענתה לה מאיה. בלית ברירה היא התקרבה אל השולחן, הפשילה תחתונים, הרימה את שמלתה והתכופפה. כעת ישבנה של מאיה חשוף בפני גב' גורן.
גב' גורן, לקחה את הקיין שהיה מונח על שולחנה, והחלה להתקרב אל מאיה. מול עיניה נחשף הישבן של מאיה. ישבן קטן ולבן. ישבן שעומד לחוש בקרוב את נחת זרועה של גב' גורן. ישבן שעומד להפוך בקרוב לאדום וצורב"
"מאיה, אני עומדת להלקות אותך 10 מלקות. ספרי בבקשה את המלקות בקול רם, ותודי לי לאחר כל אחת מהן, ברור?"
"כן גבירתי, ענתה לה מאיה"
והנה הצלפה ראשונה נוחתת על ישבנה, הצלפה כואבת שמותירה על ישבנה סימן אדום.
"אחת, תודה לך גבירתי", צעקה מאיה.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה,
"שתיים, תודה לך גבירתי"
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה
"שלוש, תודה לך גבירתי"
הצלפה רביעית נחתה על ישבנה. הצלפה כואבת במיוחד, הצלפה שהותירה בו סימן אדום.
"ארבע, תודה לך גבירתי" צרחה מאיה.
"כואב לי גבירתי, אולי תוותרי לי על שש המלקות הבאות, למדתי את הלקח, אני לא אאחר יותר, מבטיחה"
"היית צריכה לחשוב על זה לפני שהחלטת לאחר לכיתה. עכשיו תקבלי את העונש שלך כמו ילדה גדולה.
הצלפה חמישית נחתה על ישבנה של מאיה, הצלפה כואבת במיוחד.
"חמש, תודה לך גבירתי, צעקה מאיה, כשהיא מתפתלת מכאבים"
גב' גורן הצליפה במאיה עוד חמש מלקות הגונות וכואבות, שהותירו את ישבנה אדום וצורב. מאיה החלה פורצת בבכי.
"אני מקווה שזה לימד אותך לקח", אמרה לה גב' גורן. עכשיו לכי לעמוד מול הקיר עם ידיים על הראש.
יעל, הגיע תורך. גשי אל השולחן, הרימי את החצאית ותסירי את התחתונים.
יעל ניגשה אל השולחן הרימה את חצאיתה והסירה את תחתוניה. ישבנה הלבן והקטן נחשף בפניה של גב' גורן.
יעל, גם אותך אלקה 10 מלקות. ספרי בבקשה את המלקות בקול רם ותודי לי לאחר כל אחת מהן"
"כן גבירתי"
הצלפה ראשונה נחתה על ישבנה.
"אחת תודה לך גבירתי"
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה
"שתיים תודה לך גבירתי"
הצלפה שלישית נחתה בעוצמה על ישבנה, מותירה בו סימן אדום.
"שלוש, תודה לך גבירתי"
הצלפה רביעית נחתה על ישבנה.
"ארבע, תודה לך גבירתי"
הצלפה חמישית נחתה על ישבנה
"חמש, תודה לך גבירתי, צרחה יעל כשהיא ממררת בבכי ומתפתלת מכאבים"
גב' גורן המשיכה והלקתה את יעל עוד חמש מלקות עם הקיין, כעת נותר ישבנה של יעל אדום מעוצמת המלקות שצרב בו הקיין.
"או קיי יעל, את יכולה ללכת לעמוד ליד חברתך, פנים אל הקיר, וידיים על הראש"
גב' גורן הניחה את הקיין על השולחן. יעל ומאיה עמדו בפינת החדר ממררות בבכי, עם ישבן צורב ואדום.
"או קיי בנות, אני מקווה שלמדתן לקח ושעכשיו אתן יודעות שבבית הספר שלנו אסור לאחר לשיעורים. אתן יכולות להרים את התחתונים ולחזור עכשיו לכיתה".