חיים הוא אבא של פעם. קשוח, אינו מחצין רגשות. סגנון ההורות שלו הוא סגנון נוקשה וקשוח. מילה שלו היא מילה. הוא לא כמו ההורים האחרים שמוותרים לילדיהם ומגדלים אותם ביד רכה ומתירנית. חיים דוגל בשיטות החינוך של פעם. לחיים יש שתי בנות צעירות- שרון ומורן. הוא מגדל אותן ביד קשה. הרבה אנשים אומרים לו שיחדל משימוש בשיטות ענישה כל כך נוקשות וישנות, שיתקדם. אומרים לו שהיום כבר אין מקום למלקות ולענישה פיזית, שהיום יש שיטות טובות יותר לחינוך הילדים. אבל שום דבר לא מזיז את חיים מן הדרך שבה הוא מאמין. חיים הוא אדם קשה, חיים הוא הורה קשוח שמאמין בערכים ישנים ופטריאכלים. ויותר מכל הוא מאמין בפסוק "חוסך שבטו שונא בנו". או במקרה של חיים "חוסך שבטו שונא בנותיו".
יום שני עשר בערב. שרון ומורן יצאו באותו ערב לבלות בעיר. אביהן הזהיר אותן שלא יעיזו להגיע הביתה אפילו דקה אחת אחרי עשר בערב. חיים עומד בפתח הבית. "איפה הן, אמרתי להן לחזור הביתה עד עשר. תתקשרי אל מורן ותאמרי לה שמאוד כדאי להן להגיע הביתה עוד עשר דקות, אחרת אלקה אותן כמו שלא הלקו אותן מעולם!
"חיים תירגע, בטוח יש להן סיבה טובה, אתה יודע שבדרך כלל הן לא מאחרות, הן ילדות טובות. אז מה אם הן איחרו פעם אחת. תוותר להן הפעם על המלקות. כבר הלקית אותן פעמיים השבוע, אני חושבת שזה מספיק".
"שום דבר לא מספיק, אני אלקה אותן ככה שהן לא יוכלו לשבת שבוע!"
עשר ורבע, הדלת נפתחת, בפתח ניצבות להן שרון ומורן. פניהן מבויישים. הן יודעות שהן יחטפו, הן אפילו לא מנסות לדבר אל אביהן. הפעם הן יודעות שפשוט אין בררה, הפעם הן יענשו בחומרה.
"ילדות חצופות ומטומטמות, תלכו מיד אל חדר עבודה"
חדר העבודה של חיים היה החדר שבו חיים היה נוהג להעניש את הבנות. הבנות נהגו לקרוא לחדר- "חדר העבודה של אבא, וחדר העונשים שלנו" הן גם נהגו לצחוק על כך שאם מחליטים להיכנס לחדר העבודה זה הישג אם לא יוצאים ממנו עם טוסיק אדום.
שתי הבנות נכנסו לחדר העבודה. חיים נכנס לחדר כשחגורתו השחורה בידו.
"שרון, את ראשונה, תורידי בבקשה מכנסיים ותחתונים ותתכופפי אל השולחן", ציווה חיים על שרון. מורן, תעמדי עם שתי ידיים על הראש ופנים אל הקיר"
שרון הורידה את מכנסיה ותחתוניה והתכופפה אל השולחן של אביה.
אביה קיפל את חגורתו לשניים והחל להצליף בה.
הצלפה ראשונה נחתה על ישבנה.
הצלפה שנייה נחתה על ישבנה, מותירה בו סימן אדום ובוהק.
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה.
הצלפה רביעית נחתה על ישבנה.
שרון החלה לצרוח ולבכות. כמה שהיא שנאה את עונשי המלקות של אביה. כמה היא שנאה את טעמה של החגורה על ישבנה החשוף.
הצלפה חמישית נחתה על ישבנה.
"אני לא מבין מה חשבתן לעצמכן? אתן יודעות שכשאני אומר לחזור הביתה עד שעה מסוימת, אתן צריכות לחזור הביתה עד השעה הזאת ואפילו לא דקה אחרי"
הצלפת חגורה שישית נחתה על ישבנה.
ישבנה של שרון התכסה בסימנים אדומים.
חיים המשיך והלקה את שרון עוד חמש מלקות הגונות וכואבות עם החגורה. שרון החלה לבכות. אין דבר ששנאה יותר מעונש המלקות של אביה.
"קומי, ותלכי לישון, מיד. אם תוך חמש דקות את לא במיטה, את מקבלת עוד מלקות, הבנת?
"כן אבא", ענתה לו שרון כשדמעות מציפות את שתי עיניה.
"מורן, הגיע תורך. גשי בבקשה אל השולחן, תורידי את המכנסיים ואת התחתונים ותתכופפי".
"כן, אבא" ענתה לו מורן. בפנים מבוישות היא הורידה מכנסיים ותחתונים והתכופפה אל השולחן.
הצלפת חגורה ראשונה נחתה על ישבנה.
הצלפת חגורה שנייה נחתה על ישבנה.
"אני אלמד אראה לך מה זה לאחר להגיע הביתה, אני אראה לך מה זה לאחר להגיע הביתה!"
"אני מצטערת אבא, סליחה"
הצלפה שלישית נחתה על ישבנה.
מורן החלה גם היא פורצת בבכי. לאביה הייתה יד גדולה וחזקה, והמלקות שהיה נותן לבנותיו היו חזקות וכואבות במיוחד.
הצלפה רביעית נחתה על ישבנה של מורן האומללה, מותירה בו סימן אדום ובוהק.
הצלפה חמישית נחתה על ישבנה של מורן, קולות הבכי שלה נשמעו בכל הבית.
כמובן שקולות הבכי לא הרשימו את חיים. הוא היה נחוש להשלים את מלאכת העונש. הוא המשיך ונתן לביתו עוד חמש מלקות חזקות וכואבות עם החגורה. חמש מלקות נוספות שהותירו את ישבנה הקטן של מורן אדום וכואב.
"טוב, אני משער שזה הספיק להפעם. אני נכנס עכשיו להתקלח וחוזר עוד 10 דקות. אם עוד 10 דקות אני לא רואה את שתיכן עם פיג'מה במיטה, אני אתן לכל אחת מכן 20 מלקות נוספות, ברור?
"כן אבא", ענו לו שתי הבנות. תוך חמש דקות סיימו שתי הבנות להתקלח והלכו לישון. מאותו יום הן לא איחרו יותר לשום מקום, לעולם.